אֱמֶת כִּי צְבִי לוֹקֵט וְרָדִים בְּגַנֶּךָ –

אֲהַבְתִּיו, לְכֵן עָלַי תְּשַׁלַּח חֲרוֹנֶךָ,

וְלוּ תֶחֱזֶה, אֶת שֶׁאֲהַבְתִיו, בְּעֵינֶיךָ –

אֲזַי שִׁחֲרוּךָ אוֹהֲבֶיךָ וְאֵינֶךָ.

אֲשֶׁר שָׂח: רְדֵה נָא לִי דְּבַשׁ מִנְּחִילֶךָ!

עֲנִיתִיו: תְּנָה לִי אֶת דְּבַשׁ מִלְּשוֹנֶךָ.

וְקָצַף וְאָמַר לִי בְּזַעַף: הֲנֵחָטֵא

לְאֵל חַי? עֲנִיתִיו: בִּי, אֲדוֹנִי עֲווֹנֶךָ!