לַיְלָה מָלֵא רוּחַ יָם וְקוֹלוֹת צִפֳּרִים
לַיְלָה סוֹעֵר מִשְׁתּוֹלֵל בִּרְחוֹבוֹת מוּזָרִים.
אֵי־שָׁם בְּקֶרֶן סִמְטָה נַעַר אֲרֹךְ שֵׂעָר,
בַּנְג’וֹ עַתִּיק בְּיָדוֹ, אַט פּוֹרֵט הוּא וְשָׁר.
אֵין לִי מְאוּם כָּאן בָּעִיר
יֵשׁ לִי רַק בַּנְג’וֹ וְשִׁיר
וְלֵב חַם וְצָעִיר.
שָׁר הוּא, אַךְ אִישׁ לֹא עוֹמֵד לְיָדוֹ אוֹ מַבִּיט.
יָם שֶׁל אָדָם אַט חוֹלֵף עַל פָּנָיו וּמַרְטִיט.
אִישׁ לֹא שָׂם לֵב כִּי בְּקֶרֶן סִמְטָה שָׁם נִצָּב
נַעַר עִם בַּנְג’וֹ וְזֶמֶר עָצוּב עַל שְׂפָתָיו.
אֵין לִי מְאוּם כָּאן בָּעִיר…
לַיְלָה מוֹסִיף וּמַשְׁלִיךְ צְלָלָיו עַל גְּדֵרוֹת.
לַיְלָה מָלֵא צִפֳּרִים וּצְחוֹקֵי נְעָרוֹת.
אַט מִתְרוֹקֶנֶת הָעִיר וְנִמְלֵאת תַּרְדֵּמָה,
רַק קוֹל אֶחָד עוֹד בּוֹקֵעַ מִתּוֹךְ הַדְּמָמָה.
אֵין לִי מְאוּם בְּנֵי־אָדָם,
יֵשׁ לִי רַק לַיְלָה וְיָם
וְנִגּוּן לְעוֹלָם.