לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתְךָ מִקָּרוֹב
אַךְ הָיְתָה לָנוּ אֶרֶץ אַחַת.
בַּלַּיְלָה הָיוּ אוֹתָן הַדְּמָמוֹת
בַּבֹּקֶר הַשֶּׁמֶשׁ הִסְמִיק
וְהָיָה אָז טוֹב.
הָיְתָה לָנוּ אֶרֶץ אַחַת
וּרְחוֹב וְחוֹלוֹת וְחוֹף יָם וּשְׂדֵרָה.
אֲנִי רְאִיתִיךָ עוֹבֵר לֹא אַחַת
סַנְדָּלַיִם חוּמִים וְחֻלְצָה בְּהִירָה
בְּהִירָה בְּהִירָה.
לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתְךָ מִקָּרוֹב
וְהָרוּחַ הָיְתָה וְתָמִיד אוֹתָהּ,
וְעַכְשָׁו אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אִם טוֹב אוֹ רַע לְךָ.
אֵיפֹה אַתָּה? מָה אִתְּךָ?
הָיְתָה לָנוּ אֶרֶץ אַחַת
עִם בָּתִּים לְבָנִים וְשָׂדוֹת וְהָרִים.
כֵּן, כְּמוֹ בַּשִּׁירִים הַיְשָׁנִים —
הוֹ, מוֹלֶדֶת שֶׁלִּי, אַרְצִי,
וְשָׁרִים וְשָׁרִים.
לֹא הִכַּרְתִּי אוֹתְךָ מִקָּרוֹב…