אֵינְךָ שׁוֹאֵל לִי כְּשֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ פִּתְאֹם

נִמְלָט מִתּוֹךְ רִבּוֹא חַלּוֹנוֹתַי

הַמַּפְשִׁירִים לְבַד

אֵינִי בּוֹכָה אִם אֵין נוֹשְׁקִים לִי בְּפִתְאֹם

אֲנִי תּוֹפֶרֶת אֶת קִרְעֵי מַחְשְׁבוֹתַי

הַנִּבְהָלוֹת לְאַט:

שׁוּב, אֶל הַסְּתָו אֲנִי הוֹלֶכֶת בַּלֵּילוֹת

מִבְּלִי לָדַעַת, רַק הָאֲנָשִׁים יוֹדְעִים לִשְׁמֹעַ לַקּוֹלוֹת

אֲנִי אוֹמֶרֶת: שְׁבִי, הָרוּחַ עַל כְּתֵפַי הַחַלָּשׁוֹת

אַךְ עֶרֶב בָּא, וְאִישׁ קָרֵב אֵלַי עַל בְּהוֹנוֹת.

כִּי רַק הָאֲנָשִׁים יוֹדְעִים לִשְׁמֹעַ לַקּוֹלוֹת

לִקְרֹא לַסְּתָו בִּשְׁמוֹ, וּלְהָגִיף תְּרִיסִים כְּשֶׁהוּא עִמָּם

פָּנִים לַסְּתָו, כְּאִישׁ בּוֹדֵד נִשָּׂא עַל בְּהוֹנוֹת

וְקוֹל לַסְּתָו כַּצִּפִּיָּה, וְהִיא כָּל־הָאָדָם.