עַל מַחְבַּרְתּוֹ “מִבַּיִת וּמִחוּץ”

שְׁכֵנִי בְּחַצְרוֹת אֱלֹהִים, חֲבֵרִי בְּהֵיכַל שִׁירָתֵנוּ הַנֶּחְמָדָה

קִבַּלְתִּי סִפְרְךָ בְּתוֹדָה וּקְרָאתִיו בְּתִמְהוֹן לֵבָב וּבִרְעָדָה.

אִלּוּ עָבְרָה עָלֶיךָ גַּם אַחַת מִנִּי שֶׁבַע מִן הַדְּבָרִים שֶׁבְּגוֹ

הֲרֵי אַתָּה בְעֵינַי כְּשַׁדְרַךְ, כְּמֵישַׁךְ אוֹ כַעֲבַד-נְגוֹ,

כִּי מִן הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר תְּסַפֵּר סָמְרָה שְׂעָרַת בְּשָׂרִי

וְכֵן רָאִיתִי גַּם אֶת הַדִּמְעָה אֲשֶׁר בָּכִיתָ עַל צַוָּארִי.

וַאֲהָהּ כִּי עוֹד אוֹסִיף דִּמְעָתִי אַרְיָוֶךְ,

בֶּאֱמוֹר לָךְ, כִּי עוֹד תֶּאֱרַךְ מַחֲלָתִי,

כִּי עוֹד הַיּוֹם רְפוּאָה שְׁלֵמָה לֹא מָצָאתִי

וְעוֹדֶנִּי עוֹמֵד בֵּין הַחַיִּים וָמָוֶת בַּתָּוֶךְ.

ביום קומי מערש דוי, כ“ח חשון תרנ”ב, ספ"ב.