מחר יבוא ליפו ארונו של יוסף פרסיץ ז“ל. בדמי ימיו נקטף האדם היקר, רב המרץ והפעלים הזה, ועדיין לא הגיע לארבעים. ולא זכה לכך, שהארץ, משא נפשו ונושאת תקוותיו ותכניות-חייו, תקלוט אותו בחייו. יוסף פרסיץ היה מן הטפוסים המעולים ויקרי המציאות שבגולה, שהולכים ונעשים נחלת ההיסטוריה, אדם שאחד בקרבו אחדות טבעית והרמונית כמה יסודות ותכונות וסגולות מעולמות שונים ורחוקים זה מזה. יהודי תלמיד חכם מן הסוג הישן, חניך הישיבה של טלז ומוסמך להוראה, בעל השכלה גבוהה, חכם משפטים מוסמך מטעם האוניברסיטה במוסקוה, יהודי חרד, הזהיר בקלות כבחמורות, ואיש חי, רב פעלים ומלא מרץ וטמפרמנט, סוחר בעל אפקים רחבים ומפעלי אינציאטיבה כבירים ואידיאליסט בעל חלומות ורחשי-לב – כל זה התמזג באדם הזה למזיגה שלמה ופשוטה בהחלט. יוסף פרסיץ לא היה מורכב ופרובלימתי כלל וכלל. הוא היה יהודי פשוט ופשטן בתכלית – מדה זו נשתמרה בו גם בימי גדולתו כשעמד במרום המדריגה, בתור אחד הסוחרים הכבירים והעשירים המופלגים שבמדינה – ואיש לא הרגיש בדבר, ואף הוא בעצמו לא הרגיש בכך, כי אדם פשוט זה הוא טפוס יקר המציאות. את יוסף פרסיץ ידעו אך מעטים בתור עסקן צבורי בעל מעוף והשגות רחבות – ידעו אותו בתור נדבן בעל יד רחבה ולכל היותר בתור גבאי של ישיבות ומוסדות של צדקה – ואולם הוא היה עוזר נאמן וחרוץ לחותנו ה' הלל זלטופולסקי ולרעיתו הגברת שושנה פרסיץ בעבודה הצבורית הלאומית החשובה, שנעשתה בימי המלחמה הגדולה במוסקבה. יחד אתם יסד בימים ההם את “תרבות”, חברה לחנוך עברי ולתרבות עברית, שהספיקה ליצור במשך זמן מועט כמה עשרות גני ילדים, בתי-ספר לעם, בתי-ספר תיכוניים, בתי מדרש למורים וכו‘, שלשון ההוראה היתה בהם עברית, ולהעמיד אלפי תלמידים המחונכים חנוך עברי שלם. יחד עם אביו, ר’ זליג פרסיץ ז”ל, ועם חותנו יסד בימים ההם את הישיבה בבוגורודסק על יד מוסקבה – מפעל נועז בין מצד המקום ובין מצד התכנית: לשון ההוראה העברית – שבראשה עמד אחד מגדולי התורה שבדור, הרב בורשטיין מטאורוגן. ומפעל אחד יחד לעצמו: הוא היה הוגה הרעיון והמתחיל בדבר והוא גם עשה את עיקר העבודה – זוהי החברה לחקירה מדעית של “המשפט העברי”. הוא יצר את המפעל הזה, הוא טפל בו, כלכל אותו כל זמן שהיתה אפשרות לכך והוא גם עבד במשך זמן-מה עבודה מדעית במקצוע זה בצוות עם הד“ר שמואל איזנשטדט. במשך השנים האחרונות היו כל מחשבותיו נתנות לדבר אחד: להכשיר לו ולביתו את התנאים לעלות לא”י ולעבוד לבנינה ולהתפתחותה. לפני חדשים אחדים גמר סוף-סוף את עבודת ההכנה והיה עומד לצאת לא"י. אבל לא אסתייעא מילתא. פתאם קדמהו המות, בעודנו מלא מרץ ותכניות ותקוות יפות לעתיד. במקום פרסיץ החי, איש המרץ והמפעל, יבוא מחר לחוף יפו ארון המת. לצבור העברי אבד כח חשוב, אבד אדם יקר וחשוב, שלא הניח רבים כמותו. תהא נפשו צרורה בצרור חיינו.

“הארץ”, כ“ג חשון תרפ”ו