מזקני הציונים המדיניים, מן המעולים והנאמנים שבעסקני התנועה, שנענו לקריאתו של הרצל בשחר ימיה של הציונות הקונגרסית ועבדו את עבודתה באמונה, בהתלהבות ובמסירות במשך עשרות שנים – המשמר הראשון, שמערכותיו נדלדלו כל-כך בשנים האחרונות…
ר' אברהם פודלישבסקי היה מטובי המשכילים הלאומיים, אנשי הנפש והפעולה שבדור. הוא היה בן להורים אמידים, שגדל והתחנך באחוזה, למד תורה והשכלה ונמשך בימי נעוריו אחרי הספרות העברית, משך בשבט סופרים, פרסם עוד בילדותו כמה מאמרים בשאלות הזמן, דברי מדע פופולריים, רשימות בלטריסטיות בעברית וביהודית. בעל טמפרמנט חי וסוער היה מעודו, איש הפעולה והמעשה, איש רעים להתרועע, חבר טוב וידיד נאמן, רחים ומוקיר רבנן, עסקן צבורי לפי הטמפרמנט ולפי נטיותיו, עוסק בצרכי ציבור באמונה, בהתמדה, במסירות נפש, שוקד על כל דבר קטן ודבר גדול בעבודה הלאומית ומקדיש לכולם מאונו ומהונו. פודלישבסקי היה ראשון לראשונים בכל עבודה ציונית ולאומית: עבודת ארגון ותעמולה, עבודת הווה, פוליטית וכלכלית, עבודת תרבות, עבודה לשם המוסדות והקרנות הלאומיות. ביחוד היתה קרובה ללבו העבודה לטובת הספרות והעתונות העברית. הרבה מרץ ומאמצים, הרבה קרבנות כסף השקיע ב“הצפירה”, ב“העם” המוסקבאי, ב“תרבות”, המוסקבאית והפולנית. פודלישבסקי עמד במשך עשרות שנים בשורות הראשונות במערכות העבודה הלאומית והצבורית היהודית בפולין. במשך הרבה שנים היה חבר הועד הפועל הציוני, עמד בראש העבודה לטובת הקרנות הלאומיות וטפל הרבה בעסקי חנוך ותרבות. עד ימי זקנה ושיבה שמר את הטמפרמנט החי, את התלהבות הנעורים שלו, את נטיותיו הדימוקרטיות והרדיקליות. (הוא היה חבר נאמן ומסור ליצחק גרינבוים במלחמותיו הציוניות והפוליטיות בפולין).
לפני שנים אחדות עלה לא"י להתישב בה, בנה לו בית והתחיל מבקש לו עבודה צבורית הוגנת לו, שיוכל להשקיע בה את כל מרצו וזמנו. אסון משפחתי – בתו היחידה חלתה מחלה קשה ללא-תרופה – המריצו לצאת שוב אל הגולה. כאן ישב וחכה מיום ליום ומשנה לשנה לשעה שיוכל לשוב אל הארץ משאת נפשו. אבל נטרפה עליו השעה. בווארשה, עיר מלחמותיו ופעולותיו במשך עשרות שנים, קדמהו המות.
זכרו של העסקן המצוין והאדם היקר יהא ברוך לעולם לידידיו ומוקיריו המרובים ולהמוני בית ישראל בפולין.
“הארץ”, כ“ג סיון תר”צ 19.6.30