כְּמוֹ הָיִיתִי אֲדָמָה, שׁוּב בָּא אֵלַי יָרֵחַ

עֵינַיִם אֲרֻכּוֹת וְנִפְתָּחוֹת בַּחֲשֵׁכָה

צָפְנַת נִמְלֶטֶת מִפָּנֶיךָ, חֹרֶף הַזּוֹרֵחַ

צָפְנַת הַמִּתְקָרְבָה אֵלַי וְהַבּוֹכָה.

עֵינַיִם הַשּׁוֹכְבוֹת בִּי כְּמוֹ הָיִיתִי עֶרֶשׂ

עָרִים הַצּוֹעֲקוֹת בִּי כְּמוֹ הָיִיתִי אֶרֶץ

קִירוֹת לִבִּי חַמִּים, חַמִּים וַהֲמֻלָּה

פְּנֵי צֵל כַּעֲרוּצִים בִּי וְכִכְתֹבֶת קַעֲקַע.

עִיר יְגֵעָה שֶׁלִּי, עִיר הֲפוּכָה

וּמְצַפָּה שֶׁלִּי, הַמִּתְגַּבֶּרֶת וְהוֹלְכָה

סְמוּיָה הַמִּתְפָּרְצָה פִּתְאֹם כַּמַּיִם וְכַדֶּרֶךְ

אוֹהֶבֶת מִסְתּוֹרִים צָפְנַת, וְנִבְהָלָה מִשֶּׁמֶשׁ.

הֵן לֵב עָגֹל וַהֲמֻלּוֹת וּפֶלִאי הוּא כַּשֶּׁמֶשׁ

הַבִּיטִי אֵיךְ הַשֶּׁמֶשׁ רָץ, הַבִּיטִי נָא בַּשֶּׁמֶשׁ

כִּי לֵב כַּיְּעָרוֹת שֶׁבָּם הָרוּחַ עֲמֻקָּה

וּסְבִיב הַשֶּׁמֶשׁ יַהֲלֹךְ כַּאֲדָמָה.