פְּתוּחִים הָיִינוּ רַק אֶל מַרְאֶה רִאשׁוֹן
וְאַחַר כָּךְ לָנוּחַ, לָנוּחַ מִבְּלִי לִישֹׁן,
שְׂמֵחִים תָּמִיד הָיִינוּ רַק אֶל מַתַּת שִׁגָּעוֹן,
טֵרוּף אֲחָזָנוּ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, לִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע
כְּאִלּוּ הָיָה חָזוֹן.
כָּךְ הָיָה פַּעַם. פַּעַם. מִזְּמַן.
הָיוּ אֵלֶּה יְמֵי הַהַתְחָלָה.
אֲנִי זוֹכֶרֶת וְגַם לֹא אֶשְׁכַּח.
עַכְשָׁו אָנוּ הוֹלְכִים בִּשְׁנַיִם, עֲטוּפֵי עָנָן
וְנַפְשְׁךָ צוֹעֶקֶת. וְנַפְשִׁי כָּלָה.
זוֹכֶרֶת אֲנִי וְלֹא אֶשְׁכַּח.
אֵינִי כּוֹעֶסֶת כְּלָל, לֹא עַל הַזְּמַן וְלֹא עַל מְנוּסוֹתֶיךָ.
נְבוֹנָה מִכְּדֵי לִכְעֹס עַל טֶבַע־הַדְּבָרִים,
אוּלַי מְעַט קְשִׁישָׁה. לֹא יְכוֹלָה בִּכְלָל לִכְעֹס עָלֶיךָ.
פִּקְחִית כְּדֵי לִתְבֹּעַ פֶּתַע מַגָּעִים וּבֵרוּרִים…
עַל כֵּן נָעִים לִי לְהַזְכִּיר, לִזְכֹּר, בְּלִי דַּי,
אֶת שֶׁפַע הַטּוֹבָה
אֲשֶׁר הִרְעַפְתָּ עַל רֹאשִׁי, עַל עַפְעַפַּי,
בַּיָּמִים אֲשֶׁר כְּבָר שָׂבַעְנוּ.
כֵּן, אֲנִי אָמַרְתִּי זֹאת.
שָׂבַעְנוּ.