אֲגַדֶּלְךָ אֱלֹהֵי כָל נְשָׁמָה

וְאוֹדֶךָ בְּרָב פַּחַד וְאֵימָה.

בְּעָמְדִי תוֹךְ קְהָלָךְ, צוּר, לְרוֹמֵם –

לְךָ אֶכְרַע וְאָכֹף רֹאשׁ וְקוֹמָה.

רְקִיעֵי רוֹם הֲלֹא נָטָה בְמִבְטָא

וְהָאָרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה.

הֲיוּכַל אִישׁ חֲקוֹר אֶת סוֹד יְצָרוֹ?

וּמִי הוּא זֶה בְּכָל קֵדְמָה וְיָמָּה?

מְרוֹמָם הוּא עֲלֵי כָל פֶּה וְלָשׁוֹן,

אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹל בְּחָכְמָה.

וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן

וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּעָלְמָא.