מִי שֶׁעָזַב אֶת עוֹלָמֵנוּ הַנִּדְכֶּה בְּהֶרֶף-עַיִן,

כִּבְנִיד-עַפְעַף, בְּלִי חֶבְלֵי-מָוֶת וּפִרְפּוּרֵי-גְּסוֹס

(וּבְעִקָּר: בְּלִי שֶׁתָּסוּר רוּחַ-קָדְשׁוֹ מִמֶּנּוּ),

אַף בְּלִי שְׁהוּת לְתַחֲנוּנֵי-סְרָק לִפְנֵי מִי שֶׁתַּקִּיף

מִכָּל הַמְּבַלִּים אֶת הָעוֹלָם – הֲלֹא בַּר-מַזָּל יֵחָשֵׁב,

כְּאִלּוּ אָמְנָם נִתְבַּקֵּשׁ לִישִׁיבָה-שֶׁל-מַעְלָה

וְלֹא הֻשְׁלַךְ כְּעֶצֶם מְגֹרֶמֶת מִיְּשִׁיבָה-שֶׁל-מַטָּה.

מִי שֶׁזָּכָה וְעָלָה עֲלֵי-מִשְׁכָּב עִם לַיִל

וְעָצַם עֵינָיו, וּבַחֲצִי הַלַּיְלָה עָלָה מַגָּל בְּחַלּוֹנָיו

וּקְצָרוֹ, בְּטֶרֶם יַסְפִּיק לִפְקֹחַ עַיִן, וּבְלִי דַּעַת

בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, בֵּין חַיָּיו לְמוֹתוֹ – הֲרֵי זֶה

חָשׁוּב (עַל-פִּי הַמְּקֻבָּל) כְּמִי שֶׁבָּרְרוּ לוֹ מִיתָה נָאָה,

מִיתַת-נְשִׁיקָה, כְּגוֹן זוֹ שֶׁזָּכָה לָהּ (בַכְּתוּבִים)

אֲדוֹן הַנְּבִיאִים, כִּמְלֹאת יָמָיו וְהוּא עַל הַר-נְבוֹ.

אָכֵן הֵיטֵב אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ, עוֹדוֹ חַי, יָדִיד וָטוֹב הֶרְאַנִי

(סָרוּחַ עַל עַרְשׂוֹ, נָמֵק בְּסַרְטָנוֹ, מַשִּׂיר שְׂעַר רֹאשׁוֹ –

תִּפְרַחַת-מָוֶתִּ בִּבְשָׁרוֹ) קֵץ מָדוּד בִּשְׁעָלִים. מְסִיחִים הָיִינוּ

בְּאוֹתוֹ חָכָם-לְהַכְעִיס (רָשָע בַּצַּדִּיקִים וְיָהִיר בַּעֲנָוִים)

שֶׁאַךְ תְּמוֹל אָכֵן הִגְרִיל מִיתַת-דֹּם-לֵב כָּזֹאת;

“כְּנֶגֶד זֶה”, הִתִּיז רֵעִי בְּנַחַת-נוֹאָשִׁים, "עָתִיד אֲנִי

לַעֲשׂוֹת בִּזְחִילָה אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֶל סוֹפִי."

אוּלַי מֵהִרְהוּרֵי-לִבִּי אֶרְאֶה, אֲבָל דַּמֵּה דִּמִּיתִי

לְזַהוֹת קְרִיאַת-תָּגָר בּוֹטָה בְּשִׁבְרֵי הַזְּעָקָה הַמִּתְמַלֶּטֶת

מִבֵּין שְׂפָתָיו – הַדְּבֵקוּת שֶׁבְּאֵין בְּרֵרָה, גֵּאָה-סוֹרֶרֶת,

בִּמְרִי גּוֹרָל גָּזוּר. וּבֵינִי לְבֵינִי תָּמַהְתִּי שֶׁמָּא

בַּר-הַמַּזָּל הַזּוֹכֶה לְדֹם-לֵב וְאֵינוֹ חָשׁ בַּמַּעֲבָר

מִ“כָּאן” לְ“שָׁם”, הוּא דַּוְקָה שֶׁמַּחְמִיץ אֶת הַרְגָּשַׁת

הַחַיִּים בְּתַמְצִיתָם, בְּשִׂיא-תּוֹעֲפוֹתָם – אֶת חֲוָיַת הַמָּוֶת.

דצמבר 1944