לוגו
מנגינת-לילה זעירה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

עַל הַגִּבְעָה מוּל חַלּוֹנִי נִסְלַל כְּבִיש חָדָש. תְּנוּעָה רַבָּה

אֵין בּוֹ עֲדַיִן: אַחַת לַחֲצִי שָׁעָה, בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם, עוֹבֵר

שָׁם אוֹטוֹבּוּס. יֵשׁ וְיַעֲמֹד בַּתַּחֲנָה אֲשֶׁר מוּל חַלּוֹנִי, יוֹרִיד

עֲקֶרֶת-בַּיִת עֲמוּסָה צָרְכֵי-מַכֹּלֶת; וּפְעָמִים יַמְתִּינוּ לוֹ בַּתַּחֲנָה

צְעִירִים פָלָשִׁים, דַּקֵּי-מָתְנַיִם וּצְחֹרֵי חֻלְצָה, אוֹ זוּג רוּסִים

עֲבֵי-גֶּרֶם, הָאִישׁ חֲבוּשׂ קַסְקֵט וּלְרֹאשׁ הָאִשָּׁה בֵּרֵט. אֲבָל

עִם חֲשֵׁכָה, כִּכְלוֹת רֶגֶל מִן הַשּׁוּק וְגַלְגַּל מִן הַכְּבִישׁ,

עוֹלֶה אוֹר בּוֹהֵק וְעַז בְּגֻלּוֹת הַפָּנָסִים שֶׁהֻצְּבוּ שָׁם

מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, עוֹלֶה וּמֵאִיר עַל מַשָּׂאִית סְגוּרָה וְגַמְלוֹנִית,

צְבוּעָה לָבָן, הַקּוֹפֵאת שָׁם עַל עָמְדָהּ לְמִשְׁמֶרֶת-לַיְלָה. וְקֶסֶם

לֹא-מִכָּאן יוּצַק אָז בַּדְּמָמָה, הַלּוֹבֶשֶת פִּתְאוֹם מוּחָשִׁיּוּת

שֶׁל גְּלוּיַת-נוֹף סַהֲרוּרִית. בִּפְרָט כְּשֶׁבָּא הַיָּרֵחַ וּמַגִּיר מִלָּבְנוֹ.

 

ב    🔗

אָז יִהְיֶה בַּמַּרְאֶה כְּדֵי לְהַזְכִּיר תְּמוּנָה אֲחִידָה וּמֻשְׁגֶּרֶת

בִּפְתִיחָתָם שֶׁל שִׁירִים עַרְבִיִּים מִימֵי הַגָּ’אהֵלִיָּה (זוֹ תְּקוּפַת הַ“בַּעֲרוּת”

אוֹ הַ“שּׁוֹבְבוּת” שֶׁקֹּדֶם בּוֹא הַנָּבִיא וּמַתַּן הַקֻּרְאָן הַקָּדוֹשׁ):

אֵפֶר מְדוּרָה עֲזוּבָה וּשְׁיָרֵי חֲנִיָּה בִּנְאַת-מִדְבָּר, זֵכֶר

לִשְׁהִיָּה-בְּטֶרֶם-נוּד שֶׁל בְּנֵי מִשְׁפָּחָה אוֹ בֵּית אָב, מוֹקֵד

גַּעְגּוּעֵי הַמְּשׁוֹרֵר וְיָתֵד לְהִרְהוּרֵי-עַצֶּבֶת אוֹ רַהַב-גְּבוּרָה,

הַנְּתוּנִים, כַּדִּין וְכַמָּסֹרֶת, בְּסַד יְתֵדוֹת-וּתְנוּעוֹת, לְקֶצֶב

נִיעָן הַמָּדוּד שֶׁל אֹרְחוֹת גְּמַלִּים בִּישִׁימוֹן-תַּלְאוּבוֹת.

בַּסַּד הַזֶּה שָׁר עַמְר בֶּן-כֻּלְתוּם לִצְבִיָּה אַיֶּלֶת-אֲהָבִים,

לְיַעֲלַת-הַחֵן אֲשֶׁר אוֹתָהּ זָכַר וַיִּכָּסֵף "כַּאֲשֶׁר/ רָאִיתִי גְּמַלָּהּ

נָסַע עִם עֶרֶב" וּבְדִמְיוֹנוֹ יִרְאֶנָּה מַגִּיעָה בְּמַסָּעָהּ

עַד קַצְוֵי יָמָאמָה, הַמִּתְנַשֵּׂאת “כַּחֲרָבוֹת בִּידֵי שׁוֹלְפִים”.

 

ג    🔗

לֵיל-קַיִץ עֻלְפֶּה. הִנֵּה זֶה אֶפְרֹשׂ מַצָּעַי. הַגַּמְלוֹנִית עוֹדָהּ רוֹבֶצֶת

לְנֶגְדִּי, נִנּוֹחָה כְּמִקְוֵה-אוֹר, אֲדִישָׁה כִּתְאוֹ מִתְפַּלֵּשׁ בַּבִּצָּה.

מוֹצָאָהּ וּמְבוֹאָהּ לֹא נֵדַע, שְׁקִיקַת-עֲלוּמוֹת-עֲלִילוֹתֶיהָ בַּיָּמִים, טֶרֶם

בּוֹא לָהּ שַׁלְוַת לֵילוֹתֶיהָ; לֹא נֵדַע מִי נֶהָגָהּ אוֹ בְּעָלֶיהָ…

בְּגַפִּי אֲנִי עוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבִי, קַשּׁוּב. מִצֵּלַע הָהָר יַגִּיעֵנִי

רַחַשׁ רוּחַ לוֹקֶקֶת נְגֹהוֹת אֲבַטִיחַ-יָרֵחַ, מִזְדַּחֶלֶת בֵּין פִּלְפְּלוֹנִים,

מְדַגְדֶּגֶת בִּיבשֶׁת-קוֹץ, מְאַוֶּשֶׁת בְּעַלְוַת זֵיתִים: יַחֲמָתָהּ בַּמַּחְשָׁךְ חוֹתֶרֶת…

נִים וְלֹא נִים, רוֹאֶה וְלֹא רוֹאֶה, אֲנִי עוֹנֶה אַחֲרֶיהָ וְקוֹלִי

בַּל יִשָּׁמַע: בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה וְאֶחֱזֶה בָּךְ

שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי. בְּלַהֲבַת אִשֵּׁךְ עֲלִי, חַיָּה וּבְהִירָה פִּרְאִית וְשׁוֹצֶפֶת,

כִּבְטֶרֶם עֶלְפוֹנוֹת וּנְכָאִים. בּוֹאִי אֲחוֹתִי כַּלָּה כִּי עוֹד יִיטְבוּ

דּוֹדֵינוּ גַּם עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה. מַרְבַדֵּךְ נָכוֹן, וּכְנָפַי עָלַיִךְ אֶפְרֹשׂ.

טבריה, 13.8.92