יֵשׁ תַּלְמִידֵי-חֲכָמִים, שׁוֹחֲרֵי דַּעַת לִשְׁמָהּ, הַמּוֹצְאִים עִנְיָן מְסֻיָּם
בַּסִּפְרוּת שֶׁל כְּתִיבַת-הָאָרֶץ מִשֶּׁכְּבָר; תֵּאוּרֵי נוֹסְעִים וּמְלֻמָּדִים
וּמְגַלֵּי-אֲרָצוֹת מִן הַתְּקוּפָה הַקְּלָסִית, מִימֵי-הַבֵּינַיִם אוֹ מֵרֵאשִׁית
הָעֵת הַחֲדָשָׁה. (“כְּתִיבַת-הָאָרֶץ”, כַּמּוּבָן, הִיא מֻנָּח עִבְרִי נָאֶה וְשִׁמּוּשִׁי,
שֶׁיָּצָא מִכְּלַל שִׁמּוּשׁ; תַּרְגּוּם מִלּוּלִי וּמְיֻשָּׁן שֶׁל “גֵּאוֹגְרַפְיָה” בִּלְשׁוֹן
יָוָן. כְּכֹל הַזָּכוּר לִי, כָּךְ הָיָה הַמִּקְצוֹעַ קָרוּי בְּתָכְנִית-הַלִּמּוּדִים
בְּבָתֵּי סִפְרֵנוּ.) חִבּוּרִים כְּגוֹן אֵלֶּה מְצוּיִים בְּשֶׁפַע יַחֲסִי בָּעַרְבִית
מִתְּקוּפַת-הַזֹּהַר שֶׁל תַּרְבּוּת הָאִסְלָאם. וּמִן הַיְּדוּעִים בְּאוֹתָם חִבּוּרִים
הֵם כִּתְבֵיהֶם שֶׁל אִבְּן-בָּטוּטָה, אַל-מַקְדִּסִי, אִבְּן גֻּ’בַּיְר, אִבְּן-חַוְּקַל
וְאִבְּן-שַׁהְרִיָּאר, אַל-אִדְרִיסִי וְאַבּוּ אַל-פִידָא (וְאִם תִּרְצוּ אַבּוּלְפִידָא).
מִמְּרוֹמֵי הַיֶּדַע שֶׁלָּנוּ, עַל סַף עִדַּן הֶחָלָל וְהָאֶלֶף הַשְּׁלִישִׁי
לַסְּפִירָה, יְכוֹלִים אָנוּ לְחַיֵּךְ לְעִתִּים לְמִקְרָא סְבָרוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלָּלוּ,
אַף לִצְחֹק בְּכָל פֶּה לִדְבָרִים שֶׁהֱבִיאוּם כְּעֻבְדּוֹת אֶמְפִּירִיּוֹת.
אֲבָל קְצָת עֲנָוָה לֹא תַּזִּיק פֹּה, אִם נִזְכֹּר שֶׁמִּכְלוֹל
הֶשֵּׂגֵי מַדָּעֵינוּ הוּא פְּרִי תַּהֲלִיךְ מִצְטַבֵּר שֶׁל מַסָּה וּמְשׁוּגָה,
וְלֹא דַּל בָּם חֶלְקוֹ שֶׁל מִקְרֶה – דֻּגְמַת זֶה שֶׁהוֹלִיךְ בְּלִי מֵשִׂים
אֶת קוֹלוֹמְבּוּס לֹא אֶל פְּלַג-הַיַּבֶּשֶׁת הַהֹדִי כִּי אִם אֶל גִּלּוּיָהּ
שֶׁל יַבֶּשֶׁת לֹא-נוֹדְעָה. וְהַמַּשְׂכִּיל גַּם יִתֵּן אֶל לִבּוֹ
שֶׁפְּלוּטוֹ, כּוֹכַב-הַלֶּכֶת הַתְּשִׁיעִי בְּמַעֲרֶכֶת-הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלָּנוּ, לֹא נִגְלָה
אֶלָּא בְּ-1930, וְזֹאת אַגַּב חִפּוּשׂ אַחַר עִלָּתוֹ שֶׁל שִׁבּוּשׁ
בִּתְנוּעָתוֹ שֶׁל נֶפְּטוּן, שֶׁהוּא עַצְמוֹ נִתְגַלָּה רַק 84 שָׁנִים
קֹדֶם-לָכֵן, עֵקֶב הַשְׁפָּעָתוֹ עַל אוּרָנוּס. וְחוֹקְרֵי-הַיְּקוּם בְּדוֹרֵנוּ,
מִסְתַּבֵּר, תּוֹפְסִים עַכְשָׁו כִּי הַבָנַת הִתְהַוּוּתָן שֶׁל הַגָּלַקְסִיּוֹת, לְמָשָׁל,
מֻקְשָׁה יוֹתֵר מִכְּפִי שֶׁשִּׁעֲרוּ לִפְנֵי חָמֵשׁ שָׁנִים בִּלְבַד, בְּעוֹד
פִיזִיקָאֵי-הַחֶלְקִיקִים מוֹסִיפִים לִתְהוֹת עַל טִיבוֹ שֶׁל “הַחֹמֶר הָאָפֵל”.
אַךְ נַנִּיחַ לָהֶם לַגִּשּׁוּשִׁים חֲבוּרֵי-הַסְּפֵקוֹת שֶׁל טוֹבֵי מַדְּעָנֵינוּ
וְנָשׁוּב אֶל וַדָּאֻיּוֹת שֶׁל יָמִים רְחוֹקִים, תְּמִימִים וְנֶחְשָׁלִים יוֹתֵר.
אֶל אֶחָד כְּאַבּוּלְפִידָא, לְמָשָׁל. הָבָה נִבְדֹּק מַה מָּצָא הָאִישׁ לוֹמַר
עַל הָאוֹקְיָנוֹס, וְעַל אִיֵּי-הַנֵּצַח. שֶׁהֲרֵי אָמְנָם יָדַע יָדוֹעַ כִּי
הָאוֹקְיָנוֹס הוּא חֵלֶק מִן “הַיָּם הַמַּקִּיף” מִצַּד מַעֲרָב – זֶה הַשָּׂם
גְּבוּל לְאַרְצוֹת אַל-מַעְ’רֶבּ אַל-אַקְצָא (כְּלוֹמַר: קַצְוֵי מַעֲרָב) –
הַמִּשְׂתָּרֵעַ מִן הַמְּצָרִים שֶׁבָּהֶם מַתְחִילוֹת מַעֲלוֹת-הָאֹרֶךְ וּפוֹנֶה
מִזְרָחָה. וּמִפִּיו לְמֵדִים אֲנַחְנוּ כִּי בֵּין אִיֵּי “הַיָּם הַמַּקִּיף”,
מִמַּעֲרָב, נִמְצָאִים אִיֵּי-הַנֵּצַח. “נִמְצָאִים”, הוּא אוֹמֵר, וְטַבּוּר
הַמַּיִם מְקוֹמָם, מֶרְחַק עֶשֶׂר מַעֲלוֹת מִן הַחוֹף. רַבִּים הֵם, לִדְבָרָיו,
“וּמֵהֶם חִשֵּׁב תַּלְמַי אֶת קַו-הָאֹרֶךְ שֶׁל עָרָיו.” וּבְאוֹתָהּ
נְשִׁימָה הוּא מוֹסִיף, שָׁקֵט וְעִנְיָנִי: "אוֹמְרִים שֶׁהַיָּם הֵצִיף
אֶת הָאִיִּים הָאֵלֶּה, וְכִי נֶעֱלַם כָּל זֵכֶר לְקִיּוּמָם."
אָכֵן, יֵשׁ מַה לִּלְמֹד מִן הֶחָכָם, שֶׁבְּאוֹתָהּ מְנוּחַת-נֶפֶשׁ
אוֹבְּיֶקְטִיבִית קִבֵּל שֶׁהָיֹה הָיוּ אִיֵּי-הַנֵּצַח אַף גַּם
אָבְדוּ לִבְלִי זֵכֶר: כִּי בִּלְּעָם הַיָּם – לְנֵצַח-נְצָחִים.
טבריה, 12.9.92