תְּהִלִּים שֶׁל עֲגָבִים עֲלֵי רַאבַּאבֶּה.
עַשְׁתָּרוֹת שֶׁל עִנְבָּרִים עֲלֵי טַרְבּוּכֶה.
בּוֹא עִמִּי רִקּוּד, אָב רַבָּא,
וְאֶלֶף שָׁבִיטִים יִרְאוּךָ.
אָז בְּצַעְדְּךָ עַנְנֵי הַשֶּׁלֶג,
רַב אָבִי, עִם אֶלֶף שָׁבִיטִים,
עוֹד אֲנִי הָיִיתִי נְשָׁמָה עִם אֵלֶּה
וְהָיוּ עוֹד הַנְּחָשִׁים כְּפוּתִים.
אָז בְּקָרְאֲךָ אֶל לַיְלָה לֹא־זָרוּעַ:
לַיְלָה, קְרַע הַסַּהַר לַיְלָה מוֹרֵה־יָהּ!
הָלַךְ מֵעִקְבְךָ הַנַּעַר הַקָּרוּעַ,
וְהָלְכָה הַמִּצְרִיָּה.
וְאָז, בַּעֲלוֹתְךָ לְמַעַל מִסֻּלָּם
- וּמִי יוֹדֵעַ מָה –
יָרַד הַסַּהַר לָאִסְלָם,
יָרַד הַחַיְמָה.
תְּהִלִּים וְאִלְיוֹת עֲלֵי רַאבַּאבֶּה
- וְהָעַשְׁתָּרוֹת עָלוּ עָלוּ כֵן –
וְלֹא הוּשַׁרְתִּי קוֹל מִקַּתְרוֹס…
הֲמִן הַקַּתְרוֹס, בָּרוּךְ־הוּא?
פֹּה בְּלֵיל קָרוּחַ
לַחְמְךָ אָפִיתָ,
בְּלֶהָבוֹת וְרוּחַ,
צַדִּיק, יַפִיתָ.
אֶזְרָח תָּרִיעַ
וַתַּעַשׂ פִּתָּה.
וְלַבֵּן מַה יַעַשׂ בֶּדְוִי?
מַה יַעַשׂ בַּקָּרְחָה?
הַבִּיטָה בְּמֶבָּט אַבְהִי:
מַה יַעַשׂ לָאֹרְחָה?
לֹא יְהֹוָה
טַס שֶׁל קַהֲוֶה
וְלֹא הִרְקִיעַ
עַל טַארְבּוּכֶה.
וְאִמִּי תַּמָּה
וְאֵין שָׁמָּה.
אֵיכָן תַּרְגִּיעַ?
אַיָּם יָנוּחוּ?
אִמָּא תַּמָּה
בָּאֵינְשָׁמָּה…
וְאִלְּמֵי־לָעַד
חִנָּם חִפּוּהוּ
אֵלִי יָהוּ.
אֲהֵבהּו.
וְהוּא אֶחָד
וְאִמִּי יְפַת־הוּא:
אֵלִי יָהוּ.
אֲהֵבַתּוּ.
וּמַה נֹּאמַר: הַבֶּדְוִי?
הַנַּעַר, יִדָּבֵק פֹּה?
הָאֱמֶת כַּוַּאדִי הִיא!
מִי יַעֲנֶנּוּ “דֶּבְּקָה”
וְ“אָחִי” – כִּי בֵּן הוּא –
וְ“אָחִינוּ אָתָּה”?
כִּי יַעֲמֹד עַל דַּרְכְּךָ – אָסְפֶנּוּ!
עַל דֶּרֶךְ כִּי עָבַרְתָּ…
וּבַדֶּרֶךְ נָדְדָה גַ’אמִילֶה
וַתִּדֶּר שְׁמָהּ: “שִׁיבַת הַצֹּאן”…
- "הַ, אִמָּא, אַךְ רִקְמִי לִי
אַפִּיְרוֹן!…"
וּמַה תַּעַן בֶּדְוִיֶּה
לַיַּלְדָּה שַׁאבַּאבְּ?
מָשָׁל, כִּי עַל רַבִּיעְ!
מַה תַּעַן לְ“שִׁיבַת”?…
הִנֵּה תַּמּוּ תְּהִלִּים שֶׁלִּמְחוֹלַת בְּרִקּוּדִי.
הֵחֵלָּה מְחוֹלַת הַשָּׁבִיטִים.
עֲלֵה, הַחֹדֶשׁ! חַיְמֵנוּ, חֲסִידִי,
וְיֵרָאוּךָ הַשְּׁבָטִים.