שָׁנָה טוֹבָה לָךְ, הֵלִית.
מִתְּמוּרָה וַחְלִיפָה
לַבְלָבִית.
וּמִסָּב וְסָבָה
שֶׁבְּגַן־עֵדֶן הֵלִיט
אֱלֹהֵינוּ עִלּוּי.
שֶׁבְּצַלְמָם לִי תַּבְלִיט,
בְּחַדְרֵנוּ תָּלוּי.
עַד הַיּוֹם הַבָּהִיר
פְּנֵיהֶם לִבְלִי סֵבֶר.
רַק בַּלַּיְלָה תַּאֲפִיר
רֻבַּעַת הָאֵפֶר.
סְתָו הִנֵּה בָּא. –
שָׁנָה טוֹבָה לָךְ, הֵלִית.
הַסְּתָו הִנֵּה בָּא.
וֶאֱמֶת לְהַגִּיד,
מְעוֹרֵר אַהֲבָה.
לֶעָצִיץ – פִּרְחֵי צִיץ
וְעָלִים לְשַׁלֶּכֶת.
עַד זֶה יָקִיץ
עֲלֵיהֶם לָלֶכֶת.
ט' שָׁנִים לָךְ מֵעֹרֶף
וְעַד הֵתָשִׁי"ב.
וְאִם אָבִיב כָּאן בְּחֹרֶף –
בְּכָל זֹאת חָבִיב.
שָׁנָה טוֹבָה לָךְ, הֵלִית.
רַב הֶלְאֵיתִיךְ.
רַק הַיּוֹם כִּנִּיתִיךְ
אוֹת בְּאוֹת, הֵלִיתִי.
*
וְסָר מְגוֹרָהּ,
מֵעֵינֶיהָ מְאֹרָע,
תְּפַלּוּל מֵעֵינַי.
הַנַּח לָהּ בַּגְּאֻלָּה.
אַל גַּעַת בָּהּ מְאוּמָה.
כֹּה, אֲדֹנָי!
ערה“ש תשי”ב