אוֹי לִי כִּי מָצָאתִי חֵן.
תִּפְשׂוּ נָא בְּיָדִי: וַדַּאי גְנֵבָה בָּהּ.
כֹּה רַבּוּ אוֹהֲבַי וְאֵיךְ יוּכַל הַבֵּן
לָשֵׂאת פָּנָיו אֶל נֹכַח אַבָּא?
הֵן הוּא צִוַּנִי: הֶרָה בְּנִי!
בֵּין חֲרוּלִים אֶל צוּק אֵין-רֵעַ
טַפֵּס אֶל נֹגַהּ!
וַאֲנִי
פֹּה אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ.
הַחִיּוּכִים סָבִיב – כִּזְהַב הַשַּׁלְמוֹנִים
נִתָּךְ נִתָּךְ עָלַי לְהַטְבִּיעֵנִי.
וּלְכָל אַיֶּכָּה רָן כִּשְׂחוֹק-פַּעֲמוֹנִים
בִּי מִתְחַיֵּךְ הַקּוֹל: הִנֵּנִי!
וְכָךְ אֶסַּע חוֹגֵג בְּרֶכֶב-מַדּוּחִים:
לְכָל חִוּוּי-קִידָה קִימַת חֵן-חֵן אָקוּמָה
וּמִימִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי יַזְהִיבוּ חִיּוּכִים
כְּמוֹ בִּשְׂדֵרָה צָרָה הַמּוֹבִילָה לֹא-כְלוּמָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ: זֶה אֶתְנָן אָיֹם אָבִי!
הוּא יְאַפְּסֵנִי פֹּה לָדַעַת.
עִם כָּל הֵידָד נִרְצַח בִּי אֵיזֶה צְבִי.
עִם כָּל חֵן-חֵן בִּי קֶרֶן-הוֹד נִגְדַּעַת.
הַחִיּוּכִים! – כְּאֶצְבָּעוֹת דְּלִילָה סָבִיב.
הַתַּעַר מִתְהַפֵּךְ. מַחְלְפוֹתַי גוֹדֵעַ.
אָבִי אָבִי!
עָיַפְתִּי כְּבָר לִהְיוֹת חָבִיב
וְאִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ.