הַחֶדֶר פֹּה רָבוּעַ כְּכָל חַדְרֵי מָלוֹן

אַךְ מָאֳרָךְ מְאֹד.

וְצָר.

וְלֹא גָבֹהַּ.

וּבוֹ כָּל-כָּךְ אֶפְשָׁר מוּל אֹפֶל הַחַלּוֹן

בְּפַחַד יַלְדוּתִי לִלְחֹשׁ פִּתְאֹם: אֱלֹהַּ.

בְּמֵצַח חַם אֶל קֹר זְגוּגִית לְהִצָּמֵד

(יֶשְׁנָהּ שָׁעָה כָּזֹאת שֶׁגַּם הָעַיִן אָז שׁוֹמַעַת!)

כְּכֶלֶב בְּחָצֵר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵת

דְּמָמָה זָרָה מוּל לַיְלָה מְשַׁוַּעַת.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִפְעֶמֶת מֵיתָרִית

גַּבְהוּת מְרֻבָּעָה מִנֶּגֶד מִשְׁתַּרְבֶּבֶת

וּמוּל עֵינַי הַקַּשּׁוּבוֹת צוֹמַחַת עִיר נָכְרִית

כְּלַיְלָה מֵאֶשְׁנָב שֶׁל תָּא-רַכֶּבֶת.