הַכֹּל פֹּה נֶחְבָּא וּמְסַנְוֵר בְּאוֹרוֹ.
הַכֹּל מִשְׁתַּרְבֵּב וְצוֹוֵחַ: אֵינֶנִּי!
הַכֹּל חַשְׁדָנִי וְנָבוֹךְ מִלִּירוֹא
מִפְּנֵי מַבָּטְךָ הָרֶנְטְגֶּנִי.
הַאִם לֹא מִשּׁוּם שֶׁנִּבְהַלְנוּ מִטּוֹב
נִמְלַטְנוּ לְכָאן וְכָרַעְנוּ לָרֹעַ?
הוֹ אִלּוּ יָכֹלְנוּ (אַתָּה הַקָּרוֹב!)
עֵינֵינוּ מִמֶּךָּ לִגְרֹעַ.
אֲבָל גַּם אַתָּה כְּבָר עָיֵף מִלְּזַכּוֹת
וְשׁוּב אֲפָפוּנוּ הַפַּח וְהַחֶשֶׁד.
אַתָּה כְּנָחָשׁ בְּעֵינָיו הַיְרֻקּוֹת
כּוֹשֵׁף וּמַכְרִיחַ לָגֶשֶׁת.