זיו-השכינה מהו?
ההכרה שישנו. [הרבי מקאלו]
א
מִבֵּין מִפְלְשֵׁי כִעוּרֵנוּ הַמַּחְנִיק,
רֶצַח-הָאַשְׁלָיוֹת, הָאַכְזָב וְהָרִיק
הִפְצִיעָה בְשׂוֹרָתִי, בַּת-מֵיפַעַת:
הֵילֶלֶת בֵּין-עַרְבַּיִם מְזִיוָה עֵינַיִם,
זוֹ הַיְּעוּדָה לְבֶן-אֱנוֹשׁ מִלֵּדָה,
הַמְלַוַּתּוּ בִּסְבַךְ אֶרֶץ לֹא-נוֹדַעַת,
כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ בִּבְשִׂימַת-הַפְּרֵדָה.
פֶּלֶא-כָל-פֶּלֶא הִיא בַּת-חַיִךְ הַלֵּזוּ.
רַק יְדִידֵי-נַפְשׁוֹ שֶׁל הַמָּוֶת יֶחֱזוּ
אֶת זִיו-קִצָּם בִּדְמוּת כְּרוּב-אֵשֶׁת:
דְּמוּת אֵם-הָעֶרֶשׂ מַמְתֶּקֶת כָּל אֶרֶס,
הַהוֹפֶכֶת לַחֲזוֹן נַעֲרָה מְתוּקָה,
בָּהּ מִתְרוֹנֵן הָאִישׁ בַּחֲלוֹם-רֵאשֶׁת
וּלְעֹנֶג תַּהֲפֹךְ כָּל צָרָה וּמְצוּקָה.
אֱיָלוּתִי הַיְקָרָה, בְּרוּכָה אַתְּ לִי מְאֹד.
בָּךְ נָפְלָה מֵעֵינַי עֶלְטַת-הַלּוֹט:
אֵיזוֹ נַשְׁיוּת-נֶצַח שְׁפוּכָה עָלַיִךְ!
יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, בַּמָּוֶת נִשְׁבַּעְתִּי,
כִּי סוֹף-סוֹף תּוֹפִיעִי מִבַּעַד לָרִקְמָה:
זִיו שְׁכִינָתִי, זֶה חֵיךְ-כָּל-חַיִךְ –
אָכֵן יֶאֱהָבֵנִי אֵלִי לְעֵת-זִקְנָה.
אֲדַמֵּךְ וַאֲכַנֵּךְ בְּכָל פְּנֵי שׁוּלַמִּית.
הֵן כָּל יֹפִי מְעַגֵּם מְחַיֶּה וּמֵמִית,
וּמִי יַאֲמִין, כִּי יָפִית לִי עַד מָוֶת?
שְׁטָפַתְנִי שִׁבֹּלֶת עַד בִּלְתִּי יְכֹלֶת
לִרְאוֹת אֶת עַצְמִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.
בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה תְּעַוְּדֵנִי שָׁרֶבֶת,
לַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל בְּנִים-וְלֹא-נִים.
אֶמֶשׁ גֻּנַּב לִי בְּשַׂר-רוּחֵךְ הָרַךְ –
אֵיךְ יָכוֹל יְצוּר לִהְיוֹת יָפֶה כָּל-כָּךְ
בְּעֵין-זִקְנָתוֹ שֶׁל שְׂבַע-כָּל-אַכְזֶבֶת?
מִלִּבִּי הַקּוֹדֵחַ לוֹטוּס-שִׁיר פּוֹרֵחַ,
הִימְנוֹן-חֲשָׁאִין שְׁלַוְלֵו וְחָמִים –
אֶכְרַע לְפָנַיִךְ בִּנְגוֹהוֹת-הַמָּוֶת
וְקָם וְעוֹלֶה עַל הָרֵי-בְשָׂמִים.
ב
הַכֹּל בִּי מִשְׁתַּלֵּו,
נָמֵס כָּל חָרוֹן:
מֵאִיר לִי פָנִים הַחַיִךְ הָאַחֲרוֹן.
תְּמוֹל הָיָה אִכְפַּת
כָּל רֶשַׁע וְחֶשְׁבּוֹן:
הַיּוֹם שׁוֹרֶה עָלַי הַחַיִךְ הָאַחֲרוֹן.
אֲנִי בוֹלֵס שִׁקְמִים
וְהִיא רוֹעַת-צֹאן:
צֳרִי-גִלְעָד הוּא הַחַיִךְ הָאַחֲרוֹן.
הַר-גַּעַשׁ תּוֹסֵס
הָיִיתִי עַד הֲלֹם:
הַיּוֹם, קָסַם לִי דֹם הַחַיִךְ הָאַחֲרוֹן.
הוֹ, כַּמָה אַתְּ יָפָה,
הוֹ, כַּמָה אַתְּ חֲלוֹם:
בְּבָבוּאָתֵך אֵרָדֵם, אַתְּ חַיִךְ הָאַחֲרוֹן.