¹

לְפָנִים בְּרֶדֶת שְׁאוֹל אִישׁ-חַיִל מִן הַיְּוָנִים,

וְעָשׂוּ צַלְמוֹ לוֹ, וְהֵבִיאוּ לְפוֹקִידָה,²

וְנָתְנוּ בְהֵיכַל אֵל תַּבְנִיתוֹ לְהַעֲמִידָהּ

בְּמִקְדַּשׁ אֶרֶץ זוֹ אֲפוּדַת בְּרָקִים לְבָנִים.

וְעֵת ישְׁפֹּךְ אוֹרוֹ לֵיל עַל אִיֵּי-יָם וּשְׂפוֹתָם

הַמְּפִיקִים נֹגַהּ-זִיו וְעַל לְשׁוֹנוֹת-יָם שְׁמֵמִים,

וְשָׁמַע צֵל וְצֵל מֵרָמוֹת-הַר שִׁיר-אֵימִים

שֶׁשָּׁר יָם-סָלָמִיס עַל גַּבֵּי מַצֵּבוֹתָם.

אֲנִי אָמוּתָה שָׂב, שְׂבַע יָמִים וּשְׂבַע תּוּגָה,

וְשָׂמוּ בְאָרוֹן צַר גְּוִיָּתִי הָעֲנֻגָּה

וְנָתְנוּ כֶסֶף מְחִיר בְּעַד מָקוֹם, הֶסְפֵּד וְנֵרוֹת.

וְאוּלָם גַּם אֲנִי חָלַמְתִּי חֲלוֹמוֹתַי

לְקֵץ מְלֵא-הוֹד בָּאוֹר עַל קִדּוּשׁ-שֵׁם, כַּאֲבוֹתַי,

עוֹד צָעִיר ִ– וְיִבְכּוּ לִי גִבּוֹרִים, בְּתוּלוֹת נְעָרוֹת.

פיכטֶנגרונד, 1929