מַה שִׁיר לָךְ אָשִׁיר יְרוּשָׁלַיִם

עִיר הַנֵּצַח וְהַהוֹד?

בַּמֶּה אַעַטְרֵךְ וְלֹא עֻטַּרְתְּ

– אַבָרְכֵךְ וְלֹא נִבְרַכְתְּ עוָד?

מְכֻתֶּרֶת הַרְרֵי־אֵל,

סַלְעֵי שֶׂגֶב שׁתוֹתַיִךְ.

אֲפוּפַת אֲוִיר פְּסָגוֹת

שְׁבִילֵי רָקִיעַ חוּצוֹתַיִךְ.

עוֹד לַהַט הֶבֶל־פִּי חוֹזַיִךְ

כֵּס־מַלְכוּת, הֵיכָל וּדְבִיר,

יַלְהִיט, יַרְנִין לְבָבִי

בּתְרוּעָה וּבְמִזְמוֹר שִׁיר.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – לְוֵיַיִךְ

עוֹד יָשִׁירוּ וִירַנֵּנוּ,

עֵת עַמִי כִּי בָא מוֹעֵד

עֲפָרַיִךְ יְחוֹנֵנוּ.

וְלֹא לָנוּ עֵת הַחֲשׁוֹת עַתָּה

בְהָרִיעַ בְּאַדּיר קוֹל הַשׁוֹפָר,

עֵת בַּצֵּר הַשָּׁתוֹת וְהַרְחֵב יְרִיעוֹת

וְקוֹמֵם הֲרִיסוֹת מֵעָפָר!

עַד נָשִׂימָה יְרוּשָׁלַיִם לְגָאוֹן וְתִפְאֶרֶת

מִשְׁכַּן־אֵל־חַי וַעֲטֶרֶת מַלְכוּת,

לְכוּ וְנִבְנֶינָה! כִּי בְיָדֵינוּ לַעֲשׂוֹתָהּ

וְלֹא לָאַחֵרִים זֹאת הַמַּלְאֲכוּת!