הַיָּם הוּא מָלוּחַ

וּמְלוּחוֹת הַדְּמָעוֹת,

כָּמוֹהוּ גַּם הֵמָּה

מִמַּעֲמַקִים נוֹבְעוֹת.

יֵשׁ דִּמְעַת גִּיל

וְיֵשׁ דִּמְעַת אֵבֶל,

שְׁתֵּיהֶן גַּם יַחַד

רְעוּת רוּחַ וָהֶבֶל.

גַּם צָהֳלַת הַיּוֹם

וּסַעֲרַת הַתְּמוֹל,

הֵדָן יֵעָלֵם

כְּגֶשֶם בַּחוֹל.

כִּי גַּם הַשֶּׁמֶשׁ לַבַּת־הַיְּקוּם

אַף כִּי תַצְהִיל, תַּרְנִין לְבָבוֹת,

וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב עֵת יוֹם יָפוּחַ

שָׁקֹע תִּשְׁקַע בְּיַמֵּי לֶהָבוֹת…