מִדֵּי צַלְצֵל הַגּוֹנְג עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר וַאֲנִי עֹבֵר בִּרְחוֹבֵנוּ לָבוֹא אֶל־בֵּית־הַסֵּפֶר –
אָז אֶפְגּוֹשׁ יוֹם־יוֹם אֶת־הָרֹכֵל הַנּוֹשֵׂא אֶת־סִבְלוֹ וְקוֹרֵא: “צְמִידִים, צְמִידֵי גָבִישׁ!”
אֵין־דָּבָר אֲשֶׁר יָאִיץ בּוֹ, אֵין־אֹרַח אֲשֶׁר נָחוּץ לוֹ, אֵין־מָקוֹם אֲשֶׁר עָלָיו לִפְנוֹת אֵלָיו, אֵין־מוֹעֵד אֲשֶׁר שָׁמוּר לוֹ לְׂשׁוּב בּוֹ הַבָּיְתָה.
חָפַצְתִּי כִּי־אֶהְיֶה רֹכֵל, מִתְהַלֵּךְ כָּל־הַיּוֹם בַּחוּץ וְקוֹרֵא: “צְמִידִים, צְמִידֵי גָבִישׁ!”
וּבְאַרְבַּע אַחֲרֵי מוֹעֵד הַצָּהֳרָיִם וַאֲנִי שָׁב מִבֵּית־הַסֵּפֶר –
אָז יֵשׁ כִּי־אֶרְאֶה בְעַד שַׁעַר הַבַּיִת הַלָּז אֶת־הַגַּנָּן בְּחָפְרוֹ בַּאֲדָמָה.
עֹשֶׂה הוּא בְקַרְדֻמּוֹ כְּכָל־אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל־לִבּוֹ. אֶת־לְבוּשָׁיו יְגָאֵל בַּטִּיט, וּבְתִתּוֹ לַשֶּׁמֶשׁ הַלֹּהֵט לֶאֱפוֹת אוֹתוֹ אוֹ לַעֲשׁוֹתוֹ רָטֹב, לֹא יִהְיֶה לוֹ אִישׁ לְמוֹכִיחַ.
חָפַצְתִּי כִּי־אֶהְיֶה לְגַנָּן, חוֹפֵר בַּגַּן לְאַוַּת נַפְשִׁי וְאִישׁ לֹא יִמְנָעֵנִי מַחֲפֹר.
וּלְמוֹעֵד אֲשֶׁר יֶחְשַׁךְ הָאוֹר בָּעֶרֶב וְאִמִּי שׁוֹלַחַת אוֹתִי לִשְׁכַּב –
אָז יֵשׁ כִּי־אֶרְאֶה בַעַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ אֶת־הַשּׁוֹמֵר מִדֵּי לֶכְתּוֹ הָלוֹךְ וּפָסֹעַ אַנֶה וָאָנָה.
אָפֵל הָרְחוֹב וְגַלְמוּד וְהָעֲשָׁשִׁית אֲשֶׁר בָּרְחוֹב עוֹמֶדֶת כְּגִבּוֹר נוֹרָא אֲשֶׁר עַיִן אֲדֻמָּה לוֹ בְרֹאשׁוֹ.
הַשּׁוֹמֵר מְנוֹפֵף אֶת־הַמְּנוֹרָה, הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר עִם־צִלּוֹ אֲשֶׁר בְּצִדּוֹ, וְהוּא לֹא יַעֲלֶה עַל הַמִּטָּה לִשְׁכַּב אַף־לֹא פַּעַם אַחַת בְּכָל־יְמֵי־חַיָּיו.
חָפַצְתִּי כִּי־אֶהְיֶה לְשׁוֹמֵר, עוֹבֵר בָּרְחוֹבוֹת בְּכָל־לַיְלָה וּמְגָרֵשׁ אֶת־הַצְּלָלִים בִּמְנוֹרָתִי.