קוֹדֵר הָיָה הַלַּיְלָה בְלֶכְתָּהּ, וְכֻלָּם יָשְׁנוּ אֶת־שְׁנָתָם.
וְהַלַּיְלָה קוֹדֵר גַּם־עַתָּה, וַאֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיהָ: “שׁוּבִי, חֶמְדַּת לִבִּי, כָּל־הָאָרֶץ יְשֵׁנָה וְאִישׁ לֹא יֵדַע בְּבֹאֵךְ רֶגַע אֶחָד לְעֵת אֲשֶׁר כּוֹכָבִים אֶל־כּוֹכָבִים מִשְׁתָּאִים”.
זֶה־לֶכְתָהּ מֵעִמָּנוּ לְעֵת אֲשֶׁר הָעֵצִים פִּתְחוּ צִיצִים וְהָאָבִיב הָיָה חָדָשׁ.
עַתָּה הִנֵּה פָּרְחוּ הַפְּרָחִים בְּכָל־הוֹדָם וַאֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיהָ: “שׁוּבִי, חֶמְדַּת לִבִּי. הַיְּלָדִים מְלַקְּטִים פְּרָחִים וְזֹרִים אוֹתָם לָרוּחַ לְשַׁעֲשֻׁעֵיהֶם בְּאֵין שׂוֹם לֵב. וְלוּ בָאת וְלָקַחְתְּ לָךְ צִיץ אֶחָד קָטָן לֹא יַכִּיר אִישׁ בְּהִפָּקְדוֹ”.
אֵלֶּה אֲשֶׁר שִׁעֲשְׁעוּ אָז, מְשַׁעְשְׁעִים עַד־הַיּוֹם הַזֶּה – כָּכָה מְפַזְּרִים הַחַיִּים הוֹנָם בְּרֹחַב יָד.
וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי לִשְׁאוֹן קוֹלָם וָאֶקְרָא: "שׁוּבִי, חֶמְדַּת נַפְשִׁי. כִּי לֵב אִמַּנוּ מָלֵא אַהֲבָה עַד לִשְׂפָתוֹ וְלוּ בָּאת לַחֲטוֹף לָךְ נְשִׁיקָה אַחַת קְטַנָּה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהָ לֹא יֵרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אִישׁ.