(שיר מן המאה הי"ח)
הָיֹה הָיְתָה סְפִינָה-סְפִינֹנֶת.
הִיא לֹא הִפְלִיגָה מֵעוֹלָם.
מִקֵּץ שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם
הָאֹכֶל שֶׁהָיָּה בָּהּ תַּם.
הַסַּפָּנִים גּוֹרָל הִפִּילוּ,
שֶׁהוּא יֹאמַר מִי יֵאָכֵל.
נִגְזַר עַל הַסַּפָּן יַנּוּקָא
לִהְיוֹת מָזוֹן וְהוּא יִלֵּל:
"אַי, תְּנוּ לִי לַעֲלוֹת לַתֹּרֶן
וּכְשֶׁאֵרֵד אִכְלוּ אוֹתִי!"
לַתֹּרֶן הָרָאשִׁי טִפֵּס לוֹ
פָּקַח עֵינָיו, הִבִּיט, הִבִּיט.
"אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הָרוּחַ.
גַּלִּים קוֹצְפִים בְּזַעַם רַב.
מִגְדָּל שֶׁל כְּנֵסִיָּה בָּאֹפֶק
וְרוֹנְנִים פַּעֲמוֹנָיו!
עַל הַמִּבְצָר הוּנַף הַדֶּגֶל
הִנֵּה הַשּׁוּק וְזוֹ אִמִּי!
הִנֵּה נִינֶט יְפַת הָרֶגֶל
הַמִּתְפַּלֶּלֶת לִשְׁלוֹמִי!"
וְכָךְ נִצַּל סַפָּן יַנוּקָא
מִשֵּׁן רֵעִים וְלֹעַ יָם.
אִם פָּרָשָׁה זוֹ מְעַנֶּגֶת
אָשׁוּב וַאֲסַפְּרָה חִנָּם:
הָיֹה הָיְתָה סְפִינָה-סְפִינֹנֶת
הִיא לֹא הִפְלִיגָה מֵעוֹלָם.
מִקֵּץ שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם
הָאֹכֶל שֶׁהָיָּה בָּהּ תַּם…