פַּעַם בְּחַג הֻלַּדְתָּהּ שֶׁל סַבְתָּא
הִיא כּוֹס קְטַנָּה שֶׁל יַיִן זַךְ לָגְמָה.
וּבַעֲלֹז לִבָּהּ, אֵלַי הִיא סָחָה:
"אֲהָבוֹת הַרְבֵּה יָדַעְתִּי כְּעַלְמָה!
מֶה עָצוּב, נֶכְדָּתִי, מֶה עָצוּב
עַל חַמּוּקֵי מָתְנַי,
עַל הוֹד רַגְלַי
וְעַל הַזְּמַן שֶׁלֹּא יָשׁוּב!"
“מַה, סָּבָתִי, הָיִית עַלְמָה מֻפְקֶרֶת?”
"כֵּן, כֵּן! כְּבַת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה, בִּתִּי,
טָעַמְתִּי חֲמוּדוֹת הַגּוּף כַּזֶּרֶת,
לָמַדְתִּי זֹאת עֵת נָדְדָה שְׁנָתִי."
“הֲלֹא לִינְדוֹר נָשָׂא חֵן בְּעֵינַיִךְ”
"נָכוֹן! רַק שְׁלשֶׁת יְרָחִים בִּלְבַד.
מִשֶּׁדָּבַקְתִּי בְּוָלֵר — לִשְׁנַיִם
אשֶׁר הֶעֱנַקְתִּי אָז בְּבַת אַחַת."
“הֲיִתָּכֵן? שְׁנֵי אֲהוּבִים גַּם יַחַד?”
"כֵּן. וּשְׁנֵיהֶם בָּגְדוּ בִּי וְעוֹד אֵיךְ!
אוּלַי אֵינִי נִרְאֵית כָּל כָּךְ פִּקַּחַת,
אֲבָל מִיָּד נִשֵּׂאתִי לְסָבֵךְ."
“וּבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה — מָה הֵם הִגִּידוּ?”
"לֹא כְלוּם! שֶׁאִם בַּר-דַּעַת הֶחָתָן,
פְּנֵי הַקְּלִפָּה לְמַעֲנוֹ יָעִידוּ,
שֶׁהַבֵּיצָה כְּבָר נִבְקְעָה מִזְּמַן."
“הֲגַם עָלַי לִנְהֹג כָּמוֹךְ, אִמְרִי נָא!”
"וְכִי מַדּוּעַ לֹא, פָּעוֹטָתִי?
כְּסָבָתִי נָהַגְתִּי, הַאֲמִינִי,
מָה רַע בְּכָךְ, אִם תִּנְהֲגִי כְּמוֹתִי!
מֶה עָצוּב, נֶכְדָּתִי, מֶה עָצוּב
עַל חַמּוּקֵי מָתְנַי,
עַל הוֹד רַגְלַי
וְעַל הַזְּמַן שֶׁלֹּא יָשׁוּב!"