מִלֵּיל-כְּלוּלוֹת חָזַרְתִּי,

לַיְלָה עָלִיז וָרָן.

לָפוּשׁ מְעַט יָשַׁבְתִּי

לְיַד הַמַּעְיָן.

בְּמַיִם צְלוּלִים כִּבְדֹלַח

מוּל הַסַּהַר רָחַצְתִּי שָׁם.

גּוּפִי שֶׁלִּי יִבַּשְׁתִּי

תַּחַת אַלּוֹן יָשָׁן.

לְמַעְלָה בַּצַּמֶּרֶת

שִׁיר הַזָּמִיר צִלְצֵל.

זִמְּרִי, צִפּוֹר נֶחְמֶדֶת,

גַּרְשִׁי מִלִּבִּי אֶת הַצֵּל.

לִבִּי, לִבִּי פָּצוּעַ

דָּם זַךְ שׁוֹתֵת לִבִּי,

הָעֶלֶם שֶׁאָהַבְתִּי

אֵינוֹ רוֹצֶה עוֹד בִּי.

הָעֶלֶם שֶׁאָהַבְתִּי

עֹרֶף אֵלַי פָּנָה,

עַל כִּי אֲנִי סֵרַבְתִּי

לָתֵת לוֹ שׁוֹשַׁנָּה.

הֵן רַק לִשְׁמֹר בִּקַּשְׁתִּי

בַּגַּן אֶת שׁוֹשַׁנְתִּי,

כְּדֵי שֶׁהִיא תִּפְרַח לָהּ

וְהוּא יֹאהַב אוֹתִי.