הַדְּבָרִים הַבָּאִים בָּזֶה

יָדֹעַ יָדַעְתִּי מִכְּבָר

שֶׁיּוֹם יָבֹא וְיִמְצְאוּ

דַּרְכָּם אֶל הַנְּיָר:

גַּם בְּלֹא שֶׁאָאִיץ בָּהֶם

כָּל-עִקָּר,

וַאֲפִלּוּ עַל תְּנַאי

שֶׁלֹּא אָאוּץ וְלֹא אֶדְהַר,

אֶלָּא אֶקַּח לִי לְדֻגְמָה

אֶת הַיּוֹשֵׁב אֹהֶל-שֵׂעָר,

שֶׁאִם עֶשְׂרִים שָׁנָה חִכָּה

עַד שֶׁנָּקַם –

וְהָיָה בְּעֵינָיו

אִישׁ נִמְהָר.

כִּי אֲנִי מַאֲמִין בַּנְּבִיטָה הָאִטִּית

שֶׁל טְמוּנֵי-עָפָר

וּבַאֲלוּמָה שֶׁתֵּתָצַב מְלוֹא קוֹמָה

עַל גַּרְגֵּר-הַחִטָּה שֶׁנִּקְבַּר.