כְּמִי שֶׁגָּדַל בְּלִי טֶלֶבִיזְיָה (רַק שָׁמַע בִּמְעֻמְעָם

שֶׁבְּאַנְגְּלִיָּה דַּוְקָה נִסּוּ דָּבָר כָּזֶה), וּכְמִי שֶׁעַד גִּיל

חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה לֹא נִקְלַט מַקְלֵט-רַדְיוֹ בְּבֵית הוֹרָיו

(וְלֹא חָשׁ – יֵשׁ לְהוֹדוֹת! – לֹא חָסָךְ וְלֹא חֶסֶר),

הָיִיתִי שָׁקוּד בְּקַטְנוּתִי לִקְרֹא מִכָּל הַבָּא לַיָּד:

סֵפֶר-הַסְּפָרִים, סֵפֶר סְתָם, עִתּוֹנִים, מוֹדָעוֹת, שְׁלָטִים.

אֲפִלּוּ אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה. הַגְּבֶרֶת פֶּלְאִי הַזְּקֵנָה (שֶׁאָז הָיְתָה

עוֹד בְּמִבְחַר שְׁנוֹתֶיהָ) הִקְדִּימָה וְתָפְסָה שֶׁהֶעָתִיד הוּא

בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת. כָּךְ יָצְאָה, בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים-וְחָמֵשׁ,

“אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה מַסָּדָה בְּכֶרֶךְ אֶחָד”, שֶׁהִצְמִיחָה אַחַר-כָּךְ מַה שֶּׁהִצְמִיחָה.

לְמַעֲשֶׂה הָיָה זֶה לֶקְסִיקוֹן, אַךְ אֶת הַכֶּרֶךְ הַהוּא

שָׁתִיתִי בְּצָמָא, בְּסַקְרָנוּת לֹא-תִּרְוֶה; כְּמוֹ רֵאשִׁית-דַּעַת

הָיָה לִי, וְעוֹדִי זוֹכֵר מִמֶּנּוּ עֲרָכִים אֲשֶׁר אֵי-כָּךְ

לֹא הֻכְלְלוּ בְּשׁוּם אַגְרוֹן-דֵּעָה אַחֵר. אֶחָד מֵהֶם,

לְמָשָׁל, הָעֵרֶךְ “עַקְל, סָעִיד”. וְטַעַם וְנִמּוּק הָיוּ שָׁם

לַקּוֹרֵא הָעִבְרִי, שֶׁמְּדֻבָּר בִּ“מְשׁוֹרֵר עַרְבִי”, מִלְּבָנוֹן, אֲשֶׁר

בְּ-1932 פִּרְסֵם מַחֲזֶה מִקְרָאִי וּשְׁמוֹ “בַּת יִפְתָּח”.

(כְּנַעַר זוֹלֵל אִינְפוֹרְמַצְיָה גַּם נִסְפַּג בְזִכְרוֹנִי, מִקֵּץ שָׁנָה

אוֹ שְׁתַּיִם, בְּהִתְבּוֹסֵס הָאָרֶץ בִּדְמֵי “מְאוֹרְעוֹת תַּרְצָו-תַּרְצָט”,

שֶׁרָאשֵׁי הַכְּהֻנָּה הַמָּרוֹנִית בִּלְבָנוֹן קָמוּ בְּפֻמְבֵּי, אַף בַּכְּנֵסִיָּה

שֶׁבְּחַלַבּ, לְהַבִּיעַ אַהֲדָתָם לַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי וְלִנְדֹּר לוֹ יְדִידוּת.

בְּמַאי 47 קָרְאוּ הַלָּלוּ לַהֲקָמַת מְדִינָה עִבְרִית, אָחוֹת לִלְבָנוֹן.)

עָבְרוּ עַשְׂרוֹת-שָׁנִים עַד שֶׁנִּתְחַבֵּר לִי דָּבָר לְדָבָר

וְנִמְצֵאתִי לָמֵד שֶׁאוֹתוֹ עַקְל הַמְשׁוֹרֵר הָיָה מֵרִאשׁוֹנֵי שֻׁתָּפָיו

שֶׁל אַנְטוֹן סַעָאדֶה, שֶׁהוּא עַצְמוֹ אָב הָיָה

וְנוֹשֵׂא-דֶּגֶל לְחָזוֹן שֶׁל “סוּרְיָה גְּדוֹלָה”, “בִּגְבוּלוֹת הִיסְטוֹרִיִּים”,

אַךְ בְּדוּלָה מִן הָעַרְבָאוּת. בַּמַּחֲזֶה עַל בַּת יִפְתָּח רָאָה

סַעָאדֶה, לְמַרְבֵּה הַצַּעַר, “שֵׁרוּת לַצִּיוֹנוּת”, וְאֶת עַקְל

גֵּרַשׁ מֵהִסָּפַח לְמִפְלַגְתּוֹ “הַסּוּרִית הַלְּאֻמִּית” (P.P.S. ).

סַעָאדֶה וּמִפְלַגְתּוֹ הֵם סִפּוּר נִכְבָּד לְעַצְמוֹ, לֹא לְכָאן.

דַּי לָנוּ כָּאן שֶׁנּוֹסִיף כִּי בִּשְׁנַת 49, בִּלְבָנוֹן,

הוּצָא לַהוֹרֵג בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּנַסּוֹתוֹ לַהֲפֹךְ אֶת הַמִּשְׁטָר,

וְכִי מַמְשִׁיכֵי דַּרְכּוֹ, לִפְלָגוֹתֵיהֶם, עוֹדָם פְּעִילִים בַּזִּירָה

וְעֲדַיִן הַשְׁפָּעָתָם הָרוּחָנִית מְפָעְפַּעַת וְנוֹתֶנֶת אוֹתוֹת “בַּשֶּׁטַח”.

(עִתִּים, יֵשׁ גּוֹרְסִים, בְּנִצּוּחָם שֶׁל שֵׁרוּתִים מַתְאִימִים

הַסָּרִים לִפְקֻדָּתוֹ בְּרוּכַת-הַהַשְׁרָאָה שֶׁל צַ’אוּשֶׁסְקוֹ מִדַּמֶּשְׂקוֹ.)