חַד-קַוִּים, רַךְ-גּוֹנִים, מִצְטַיֵּר לִי

בֹּקֶר-שַׁבָּת אֶחָד שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר מִלִּפְנֵי תְּרֵיסַר

שָׁנִים וְיוֹתֵר וַאֲנִי עִם רֶכֶב-יִשְׂרָאֵל-וּפָרָשָׁיו

מְשַׁיְּטִים בְּרִכְבּוֹ בִּדְרָכֶיהָ שֶׁל אֶרֶץ-הַגָּלִיל.

אִישׁ-סְגֻלָּה הוּא הָאִישׁ. לְפִי כָּל אַמַּת-מִדָּה.

אִישׁ-אֶשְׁכּוֹלוֹת. מְהִיר-שָׁלָל וְרָהוּט, אַךְ גַּם

מָלֵא וְעָמוּס. טִפּוּסִי הוּא לָאִישׁ, כַּנִּרְאֶה, שֶׁכָּל

שְׁעוֹת שִׁיּוּטֵנוּ לִוְּתָה אוֹתָנוּ מוּזִיקָה קְלַסִּית

בְּמֵיטָבָהּ, מִן הַקַּלָּטוֹת שֶׁבִּמְזָוֵהוּ. הוּא לֹא הֵכִין

אוֹתָן בִּשְׁבִיל הָרֹשֶׂם. כָּךְ דַּרְכּוֹ בַּחֹל.

אַךְ לֹא זֶה עִקָּרוֹ שֶׁל צִיּוּר שֶׁשּׁוֹלֵף

הַזִּכָּרוֹן בְּקִלְשׁוֹנוֹ מִמַּמְגּוּרֹות עָבָר. הָעִקָּר

הוּא שֶׁבְּאֶחָד מִבְּסִיסֵי הַחַיִל בַּמֶּרְחָב הִתְעַכֵּב

הַמְפַקֵּד רֶגַע קָט לִיצֹר קֶשֶׁר עִם לִשְׁכָּתוֹ

וּבְשֹׁוּבוֹ אֶל הָרֶכֶב, הַמַּמְתִּין בְּמָנוֹעַ הוֹמֶה, סִפֵּר

כִּי אָכֵן נִלְכַּד הַמְחַבֵּל שֶׁהִפִּיל זֶה שָׁבוּעוֹת

חִתָּתוֹ עַל חֶבֶל עֲדוּלָם וּמְסִבָּיו( וְלִפְנֵי כֵן

עַל כָּל הַר-חֶבְרוֹן) וְחָמַק שׁוּב וָשׁוּב מֵרוֹדְפָיו,

וְעַתָּה תִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁעָה לְפָחוֹת, וְאֶפְשָׁר

גַּם אֶפְשָׁר לְהִנָּתֵק מִכָּל קֶשֶׁר,וּלְהַמְשִׁיךְ בִּמְנוּחָה לְבֵית-גַ’ן…

אַךְ, בְּעֶצֶם, הָעִקָּר לֹא בָּזֶה. שֶׁהֲרֵי בְּמוֹצָאֵי אוֹתוֹ

יוֹם שֶׁל אוֹקְטוֹבֶּר, בַּחֲצוֹת, שׁוּב הָיִיתִי בִּמְעוֹנִי,

בְּתֵל-אָבִיב. כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה, צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן.

הַדּוֹבֵר – כַּתָּב צָעִיר מִמַּעֲרֶכֶת עִתּוֹן. שְׁאֵלָה יֵשׁ בְּפִיו:

הֲיֵשׁ בִּרְשׁוּתִי בְּמִקְרֶה תַּצְלוּם שֶׁל חַמָּן. חַמָּן שֶׁלַח.

“לֹא מַמָּשׁ. אֲבָל מָה הָעִנְיָן, בְּשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת! קָרָה מַשֶּׁהוּ?”

• כֵּן, קָרָה, בְּסִינַי. אֵצֶל הַמִּצְרִים. לֹא רָחוֹק מֵחוֹפֵי

הַמִּפְרָץ, בְּמָקוֹם שֶׁקוֹרְאִים רַאס-בֻּרְקָה. יָרוּ שָׁם פִּתְאֹם

עַל נוֹפְשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיוּ הֲרוּגִים. בָּהֶם, כַּנִּרְאֶה,

חַמָּן שֶׁלַח. שׁוֹפֵט-שָׁלוֹם, לֹא כָּךְ? – "כֵּן. וַדַּאי. אַךְ

הַאִם זֶה בָּדוּק?" – בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי הַקּוֹל מְהֻסָּס וְזָהִיר,

וּבְכָל-זֹאת: אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁכֵּן.

בֶּן שְׁנָתַיִם הָיִיתָ, וַאֲנִי בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה בְּסַך-הַכֹּל,

בְּאוֹתוֹ חֹרֶף יְרוּשַׁלְמִי כַּאֲשֶׁר דַּרְתִּי בֵּית הוֹרֶיךָ, חַמָּן,

בַּדִּירָה הַדַּלָּה וְהַקָּרָה, בְּשֵׁיךְ-בַּדְר. בֵּית עָלִי אֶל-ע’וּלָא.

וְאֵרַע שֶׁהָיוּ מַשְׁאִירִים אוֹתִי אִתְּךָ בִּשְׁעוֹת אַחַר-צָהֳרַיִם

וַאֲנִי הָיִיתִי מְגַלְגֵּל אִתְּךָ מִלִּים, מַחֲזִיקְךָ בִּזְרוֹעוֹתַי

עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, מַבִּיט אִתְּךָ הַחוּצָה אֶל הַגֶּשֶׁם

אוֹ הַכְּבָשִׂים, מְלַהֵג בִּלְשׁוֹנִי, מֵשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת.

קַשּׁוּב הָיִיתָ וְרוֹגֵעַ: לֶחְיֵי מִשְׁמֵשׁ, עֵינֵי שָׁקֵד, אֲשֶׁר

אִישׁוֹנֵיהֶן זֵיתִים שַׁחְמוּמִיִּים, מְפִיקֵי-בִּינָה… אִשָּׁה אַךְ

בְּדֹחַק יָדַעְתִּי, אַךְ רֶגֶשׁ-אָב אָז גָּמַל בִּי רִאשׁוֹנָה.

לְמָחֳרַת הַשַּׁבָּת הַהִיא הַמָּרָה וְהַנִּמְהֶרֶת הוּבֵאתָ לִמְנוּחוֹת,

עִם הָאִשָּׁה וְהַיַּלְדָּה, בְּבֵית-הַמּוֹעֵד שֶׁל נַחְשׁוֹן, בְּמוֹרְדוֹת

הָרֵי-יְהוּדָה, לֹא הַרְחֵק מֵהַמָּקוֹם בּוֹ אַךְ אֶתְמוֹל

הֻפַּל שָׁדוּד הַמְחַבֵּל הָאֵימְתָנִי, מַר-הַנֶּפֶשׁ. אָבִיךָ

לֹא הָיָה כְּבָר בַּחַיִּים. רַק אִמָּא בָּאָה: בּוֹכָה

וּכְנוּעָה, לִבְנַת-שִׂמְלָה, סוֹמְקַת-פָּנִים. קוֹבְרַת-בָּנִים.

מֵאָז הָלְכָה גַּם הִיא בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרץ. וְרַק

אֲנִי עוֹד כָּאן. עוֹזֵר לַזִּכָּרוֹן לִשְׁלֹף צִיּוּר

וְעוֹד צִיּוּר מִמַּמְגּוּרוֹת עָבָר. מָרוּט, אֲבָל נָחוּשׁ.

יארנטון, אוקספורד, 27 באוקטובר 1996