שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק
קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה
בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל,
נִיחוֹחַ חָצִיר.
הַלַּיְלָה לָעֵמֶק
אֲנִי אֲזַמֵּרָה,
כִּי אשֶׁר בָּאַנִי
וְחֶסֶד הַשִּׁיר.
רָצָה גוֹרָלִי כִּי
אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ
מֵעֶצֶב הַמָּוֶת,
מֵעֶרֶשׂ הַשְּׁכוֹל.
מִכָּל חֲסָדִים לִי –
אֻשַּׁרְתִּי בַּיֶּגַע,
לִגְמֹעַ מֵימֶיךָ,
פִּתְּךָ לֶאֱכֹל.
אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ,
אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֵת –
שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן
בְּחַג הַקָּצִיר.
הַלַּיְלָה לָעֵמֶק
אֲנִי אֲזַמֵּרָה,
כִּי אשֶׁר בָּאַנִי
וְחֶסֶד הַשִּׁיר.