הֲגַם אֲנִי אָבוֹא לָשִׁיר לָךְ,
דְּגָנִיָּה אָחוֹת וָאֵם?
אֲנִי תּוֹשָׁב, אֲנִי אֶזְרָח בָּךְ:
מֵיטַב נִיבִי – עָמָל אִלֵּם.
לַעֲפָרֵךְ דָּבוֹק דָּבַקְתִּי
כְּעֵץ רַעֲנָן בְּחֵיק הַנִּיר.
בָּרוּךְ לִי לְשַׁדֵּךְ יָנַקְתִּי
שֶׁלָּךְ – הַפְּרִי, הַצֵּל, הַשִּׁיר.
עִמְקֵךְ לִי עֲרִיסַת מוֹלֶדֶת,
דּוֹבֵב אֵלַי כָּל הַר דּוֹמֵם.
וְלֹא אֵדַע עוֹד נוֹף הֻלֶּדֶת,
וְזָרָה לִי שְׂפַת־הָאֵם.
הָיָה לִי חֲזוֹנֵךְ – לַהֶבֶת,
בְּכִשְׁלוֹנִי חַסְדֵּךְ לֹא מָשׁ.
אָחוֹת לְגִיל, לְדִמְעָה נוֹקֶבֶת,
אִתָּךְ אֶחֱזֶה בְּאוֹר חָדָשׁ.
וּמִי יִתֵּן לִי לֶכֶת, לֶכֶת
עַל רְגָבַיִךְ, בְּשָׂדֵךְ.
בְּגַן־חַיַּי תַּצְהִיב שַׁלֶּכֶת
וְיָדִי עוֹד בְּיָדֵךְ.