שַׁבָּת, יוֹם חֹרֶף, לְאַחַר הַצָּהֳרָיִם.
נוטֶה הַיּוֹם לְמָחוֹז רָחוֹק.
אֲנִי וְזֶה צִלִּי, עִם סֵפֶר בַּיָּדַיִם,
פֹּה עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּרֹק.
יַלְדִּי בַּעֲרוּגַת פְּרָחִים מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ,
יַלְדִּי – כַּפֶּרַח אֵין בּוֹ דֹפִי.
הוּא בָּא וּמְבַשֵּׂר: "אַבָּא, אַתָּה יוֹדֵעַ,
שָׁם סִגְלִיָּה רָאִיתִי – יוֹ־פִי!"
הוּא רָץ, מֵבִיא הַסִּגְלִיָּה לִי לְמִשְׁמֶרֶת,
חוֹזֵר וָרָץ לִקְטֹף עוֹד פֶּרַח.
רָאִיתִי גִיל עֵינָיו כִּשְׁלַל צִבְעֵי כִּנֶּרֶת,
כְּגַל חוֹפֵז אָשְׁרוֹ בָּאֹרַח.
חוֹפֵז יַלְדִּי הַתָּם בְּמַעְגַּל הַפֶּלֶא,
בִּנְתִיב הָאשֶׁר וְהַמְּרִי,
אֲשֶׁר לָלֶכֶת בּוֹ עַד תֹּם נַפְשִׁי לֹא תֵּלֶא,
אַף כִּי יוֹדַעַת הִיא: בִּכְדִי.
בִּכְדִי סוֹעָה רוּחִי עִם כָּל רוּחוֹת אַפְסַיִם,
לִבִּי בִּשְׁבִי חֲלוֹם מָתוֹק –
אִם פֹּה אַתָּה, יַלְדִּי. וּבְשֶׁמֶשׁ הָעַרְבַּיִם
יוֹמִי נוֹטֶה לְמָחוֹז רָחוֹק.