בְּסוּפַת לֶהָבוֹת וָקֶטֶל,

נוֹשֵׂא עַל שְׂדוֹתָיו הָרְמוּסִים

שִׁפְעַת רִכְבּוֹ שֶׁל אוֹיֵב –

הָהּ, הָעֵמֶק!

אוֹהֲבֶיךָ

נִצָּבִים אוֹ נוֹפְלִים בַּשַּׁעַר,

נֶאֱמָנִים בְּכָל־נֶפֶשׁ עַד כְּלוֹת,

כִּי חֵילְךָ לֹא יִהְיֶה לְזָרִים.