עֵץ הַשֶָּלְהָב¹ פָּרַח בְחַצְרוֹתֵינוּ,

נִצַּת בְאֹדֶם עַז מֵעַל גַּגּוֹת בָּתֵּינוּ,

עַיִן בְּעַיִן נֶחֱזֶה חֲלוֹם־לֵבָב פּוֹרֵחַ

בְּשָׁמֵינוּ תְּכֵלֶת.

הֶאָח, אִילָן לוֹהֵב בִּרְקִיעַ תְּכֵלֶת,

הַאַף תַּשִּׁיר פֶּרַח חֲלוֹמֵינוּ

כְּצִיץ נוֹבֵל למִרְמַס רַגְלַיִם? –

הֲלֹא יָפִיתָ כֹּה בִּיקוֹד פְּרָחֶיךָ!