לוגו
הַצָעָה חֲדָשָׁה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

בה“אָסט אונד וועסט”, עתונם של מנהיגי ה“האליאנס” בגרמניה, נדפס מאמר על קריאת קונגרס יהודי כללי, אשר ידון בעניניהם של יהודי רוסיה ורומניה. הבקיאים בדבר אומרים, שמאמר זה נכתב מפיהם של ראשי העסקנים היהודים בגרמניה.

אנו, הציונים, איננו צריכים להביא עדות מן החוץ, שאותה מחשבה על קריאת קונגרס יהודי כללי, ישנה היא: פינסקר, אביה של הציונות העיונית, קים אותה לפני שלשים שנה, והרצל אביה של הציונות המעשית, קים אותה לפני חמש־עשרה שנה. יש הבדל יסודי בין פינסקר והרצל ובין אלה, שעל דעתם נאמרו הדברים ב“אסט אונד וועסט”: הראשונים, פינסקר והרצל, דאגתם היתה ליהדות כלה, ולפיכך היתה כונתם ליצור קונגרס, אשר יעשה אורגנה של היהדות ולפניו תבוא שאלתה – שאלת הגלות והגאולה. והאחרונים, הללו שמדברים עכשיו על קונגרס יהודי, דאגתם היא, כנראה, רק לחלק ידוע של היהדות, ליהודי רוסיה ורומניה הנתונים בצרה גדולה, ולפיכך אין כונתם אלא שאותו קונגרס, אשר עלה לפניהם במחשבה, ייעשה אורגן לפקח ולהגן על עניניהם של יהודי הארצות האלה בלבד.

הגבלה זו נתנה תיכף מקום לתמיה: מה ראו “השלֵוים” להמלא פתאום דאגה ורחמים רבים לנו, יהודי רוסיה ורומניה, ו“להרעיש עולמות” לשמנו ולטובתנו? ונמצאה גם תשובה “פשוטה”: לא לנו היא דאגתם של בעלי־ההצעה, אלא להם לעצמם, לעורם ולבשרם, כי מן הצרה הגדולה, שיהודי מזרח אירופה נתונים בה, מתחילים צרורות ניתזים ומגיעים גם עד לגבולם. ומכיון שנמצאה1 התשובה “הפשוטה” הזאת, מיד בא גם העלבון, וקצת מעתונינו מרעימים פנים ודוחים את עצם ההצעה בשתי ידים: לא היא ולא שכרה. לא מה שאנו מבקשים בתקון מצבנו מבקשים יהודי המערב לעצמם בתקון מצבנו, וזווג זה של שאגת המערביים לנו אי אפשר לו שיעלה יפה. ולא עוד, – מוסיפים אחרים, – אלא שבכלל כל אותה ההצעה איננה שוה כלום, משום שודאי לא תצא לפעולה, ואספת בריסל תוכיח…

אין איש מאתנו יודע, אם תצא ההצעה לפעולה, או שגורלה יהיה כגורלן של הרבה הצעות אחרות: – יעברו ימים אחדים ותשכח גם היא מלב. אבל אין ספק, שטעות היא בידי המסתפקים בתשובה ה“פשוטה” על השאלה: “מה ראו העסקנים היהודים שבגרמניה על ככה?” לא תשובה אחת, המבארת את הכל, אלא גַמָה שלמה של תשובות יש כאן, ואת כלן צריך להביא בחשבון.

קצת מיהודי־המערב צרת היהודים שבמזרח אירופה אינה מניחה להם לישון מפני טעם “פשוט” באמת: יהודי המזרח, הנתונים הצרה, באים המונים־המונים אל המערב, משתקעים שם ומתחרים עם המערביים במקצעות המסחר והתעשיה. למעלה מהם – אלה היראים את פתחון־הפה הנתון לאנטישמים. הנה הם, דבָּרי האנטישמים, עומדים על הבמות של הפרלמנטים השונים, על גדות השְפרֵה, הדָנוי, הסֶנה וכו', ומנופפים את ידיהם כלפי המזרח ומכריזים: ככה יעשה ליהודים!“. עוד לפני עשרים שנה הורה דיהרינג, אביה של האנטישמיות הגזעית, באצבע על רוסיה. למעלה מהם – קטני־המח, הלובשים חרדות לשמע המלה “גיטו”. הללו, כשהם רואים את יהודי המזרח באים אליהם ומביאים אתם את ארחות־חייהם, נמוסיהם ומנהגיהם, נדמה להם, ששערי הגיטו חוזרים ונפתחים לפניהם ובולעים גם אותם על־כרחם. אם יש למוד־זכות כל שהוא ליהודי המערבי, ההופך לפרקים את פניו מאת אחיו היהודי המזרחי ומתנכר לו, הרי הוא פחד “השערים הפתוחים” של הגיטו: אין אדם נתפס על פחדו. למעלה מהם – הללו, שבתוך לבם חיה איזו אחדות לא־מוכרה עם כל היהודים באשר הם שם, אותה האחדות הזהירה, המרושלה, הפחדנית, המתגלית בנתינת נדבה הגונה למוסדות של צדקה, שנועדו לשם יהודי המזרח, בשנאה כבודה ל”מדינות הברבריות", וכדומה למעלה מהם – המודים בעל כרחם באחדות הגזע. ולמעלה מכלם – המעטים, אבל הטובים, שכבר הכירו את האחדות הגמורה, אחדות הדם, אחדות הנפש והרוח, אחדות ההויה המיוחדה, היונקת מעבר מיוחד ומכשירה בהכרח עתיד מיוחד, המעטים, אבל הטובים, שמתחלה אמנם הוכרחו להכיר ולהודות באחדות גמורה זו, אבל לסוף התחילו רוצים בה.

כבר הגיעה השעה, כי נחדול להביט על היהדות המערבית כלה בבטול ובחשד בעלמא. גַמָה שלמה של יחסים לעניני האומה הכלליים אנו מוצאים עתה לא רק ביהדות המערבית, כי אם גם ביהדות המזרחית. ולא עוד, אלא שביהדות המזרחית נולדו ונתגלו בתקופות האחרונות המדרגות הנמוכות של הגמה וביהדות המערבית – המדרגות העליונות.

ומצוין הוא הדבר, שההצעה על קריאת קונגרס יהודי כללי לשמם ולטובתם של יהודי רוסיה ורומניה נולדה בברלין ולא בפאריז, המטרה העיקרית של ה“אליאנס” כפי מה שראו אותה כרמיה וחבריו, היתה – “להכשיר בכל מקום את השחרור של היהודים ולעזור לכל המעונים על יהדותם”. היה אפוא הדין נותן, שההצעה על קריאת הקונגרס תולד בפאריז. אבל בפאריז שכחו זה כבר את כרמיה ואת חזון־רוחו וזוכרים רק את גזרותיו והנחותיו “המדעיות” של רינאך ואת “צירקולריו” של ביגר. פאריז היא בימינו הפחותה בערכה מכל יתר מרכזיה של היהדות המערבית. ותיתי לה לברלין, שהיא נזכרת במה ששכחה פאריז צרתה. לא לחנם נעשית ברלין לעינינו מרכזה הראשי של היהדות המערבית.

העולם 1911


  1. “נמצהה” במקור המודפס, צ“ל: נמצאה – הערת פב”י.  ↩