"מַעְיָן אִם הַלֵּב – לְעוֹלָם הוּא יָקָר;
הַנּוֹתֵן – לוֹ יֻתַּן, בְּרִישׁוֹ יֵעָשֵׁר."
כָּרַב הַפּוֹסִֵק, כַּתַּלְמִיד הַמְשַׁנֵּן
עָנִיתִי: אָמֵן וְאָמֵן.
שַׂשְׂתִּי תֵּת. עֵינַי לֹא נָשָׂאתִי לִַּגְּמוּל –
וּמִי לִי יִנְקֹב הַשָּׂכָר?
שִׁירִים רַבִּים לָהֶם שַׁרְתִּי כִּי הוּבַָל הַיְבוּל,
רַק שִׁיר-אֲסִיפִי, הָאֶחָד, לֹא הוּשָׁר.
גָּדְלוּ אָז יָמַי, הַבָּנִים-בְּלִי-בַיִת,
צָהֲלוּ, רִנְּנוּ, מִתְפַּלְּשִׁים בַּדְּרָכִים.
עַתָּה שֻׁלְּחָה הַשַּלֶּכֶת בִּכְחֻלֵּי-הָעֵיַנִים:
עוֹמְמִים בַּהֶמְיָה, גּוֹלֵים בֵּין אַחִים.
צִחֵי-צָמָא הַיָּמִים: הַבַּיְתָּה, פְּנִימָה.
מִן הַכּוֹס הַגְּנוּזָה, מִמֵימֶיהָ נִשְׁאָב.
חוֹזֵר הַנִּדָּח, שָׁב יֶלֶד אֶל אִמָּא –
מִשִּׁירִים, מֵרַבִּים, אֶל שִׁירוֹ הַלֵּב שָׁב…
תש"א