כַּאֲשֶׁר קַטוּלוּס הַפַּיְטָן
אָסוּר הָיָה לוֹ גַּם לְדַבֵּר,
לָחַשׁ אֶת דִּבְרֵי הָעֲגָבִים
בְּאָזְנֵי לֶסְבִּיָּה מִישֶׁהוּ אַחֵר.
כַּאֲשֶׁר קַטּוּלוּס נָשַׁם אַחֲרוֹנִית
וְעַל שְׂפָתָיו קָפָא הַשִּׁיר,
הוֹפִיעַ פִּתְאֹם אֵיזֶה בַּחוּר
וְהִקְסִים בְּזֶמֶר אֶת הָעִיר.
כַּאֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת גּוּפָתוֹ
בְּפִרְחֵי־קַיִץ עַלִּיזִים,
צָצוּ בְּאֹרַח פֶּלֶא בַּגָּן
שׁוֹשַׁנִּים אֶלֶף מַחֲרִיזִים.
כַּאֲשֶׁר חֲבֵרוֹ הַנֶּאֱמָן
נִחַר מִבְּכִי עַל הַמְשׁוֹרֵר,
יָלְדָה אִשָּׁה מִבְּנוֹת אֲצִילִים
יֶלֶד בָּרִיא לְהִתְפָּאֵר.
וְכַאֲשֶׁר לֶסְבִּיָּה בָּכְתָה בִּמְאֵרָה,
מַמָּשׁ קָשֶׁה הָיָה לְהַאֲזִין.
הִיא קָרְעָה שִׂמְלָתָהּ, כְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ
יִרְאֶה אֶת חָזָהּ הַמַּלְבִּין.