רקע
אלישע פורת
גונב הבננות
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: ספרית הפועלים; תשל"ו–1976

פרק ראשון: זכָּרוֹן רָחוֹק

בְּיוֹם חֲמִישִׁי, בְּסוֹפוֹ שֶׁל שְׁבוּעַ הַמִלְחָמָה, נִטַלְטַלְתִּי בְּגִ’יפּ קְרָבִי בְּדַרְכֵי-עָפָר מְשֻׁבָּשׁוֹת, מִמִּזְרָח לָעִיר הַגְדוֹלָה שְׁכֶם.

מִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת-הַיָּמִים תָּפְסָה אוֹתִי בְּמַפְתִּיעַ. פִּתְאֹם הָיִיתִי בְּתוֹכָהּ, בְּתוֹךְ-תּוֹכָהּ, וְנִשֵׂאתִי עִם שֶׁטֶף הַמְאֹרָעוֹת כְּמוֹ עָלֶה הַנִשָׂא בְּשֶׁטֶף הַנַחַל. הַמַעֲשִׂים רָדְפוּ זֶה אֶת זֶה בְּשַׁרְשֶׁרֶת הֲדוּקָה וְלֹא הָיָה לִי רֶגַע פְּנַאי קָטָן אֲפִלּוּ, כְּדֵי לַעֲצֹר בְּעַצְמִי לְרֶגַע, וּלְסַפֵּר לְעַצְמִי הֵיכָן אֲנִי: מֶה עָבַרְתִּי וּמָה הִתְרַחֵשׁ סְבִיבִי.

בְּבַת אַחַת נִכְנַסְתִּי לְחֶבֶל-אֶרֶץ חָדָשׁ, זָר וּמָלֵא הַפְתָּעוֹת. אֶרֶץ שׁוֹמְרוֹן, הָרֵי שׁוֹמְרוֹן, הַבְּקָעוֹת הַנִרְחָבוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. הַכְּפָרִים הָעַרְבִיִים הַקְטַנִּים הַתְּלוּיִים בְּמִדְרוֹנוֹת. וְהֶעָרִים הָעַרְבִיוֹת הַגְדוֹלוֹת וְהַמְשֻׁנּוֹת: שְׁכֶם, גֶ’נִין, יַעְבַּד וְטוּבַּס. כָּל אֵלֶה הָיוּ כָּל-כָּךְ רְחוֹקִים מִמֶנִי, כָּל כָּךְ שׁוֹנִים וְעִם זֹאת קְרוֹבִים מְאֹד וּמֻכָּרִים בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ מֻפְלָאָה. כַּמּוּבָן, אֵינֶנִי מִתְכַּוֵן רַק לִשְׁמוֹת הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים וּשְׁמוֹת רָאשֵׁי הֶהָרִים הַגְבוֹהִים, שֶׁהָיוּ מֻכָּרִים לִי עוֹד מִסִפּוּרֵי הַמִקְרָא. הֲרֵי לִפְנֵיכֶם הַר גְרִזִים הַמְיֻעָר וּמוּלוֹ הַגוּשׁ הֶעָצוּם שֶׁל הַר עֵיבָל הַקֵרֵחַ, הַמַטְרִישׁ סְלָעָיו בְּצֶבַע אָפוֹר. הֲרֵי לִפְנֵיכֶם קִבְרֵי-הַשֵׁיכִים, עֲגֻלֵי הַכִּפּוֹת, הַמַלְבִּינִים עַל הַפְּסָגוֹת הַגְבוֹהוֹת וְנִרְאִים בָּאֱמֶת כְּמִקְדָשִׁים זְעִירִים הַמִתְגָרִים בְּרוּחוֹת הֶהָרִים הַחֲזָקוֹת. הֲרֵי לִפְנֵיכֶם הַתִּלִים הָעַתִּיקִים תֵּל-תַעְנַךְ וְתֵל-תִּרְצָה. וַהֲרֵי לָכֶם חָרְבוֹתֶיהָ הַמַקְסִימוֹת שֶׁל סֶבַּסְטִיָה, הִיא הִיא שׁוֹמְרוֹן, בִּירַת אֶרֶץ שׁוֹמְרוֹן וּמְקוֹר שְׁמָהּ.

בִּשְׁכֶם עַצְמָהּ הָיָה בִּי מַעֲשֶׂה שֶׁכִּמְעַט וְנִסְתַּיֵם בְּכִי-רַע. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אוֹ הַשֵׁנִי לַמִלְחָמָה, כְּבָר אֵינִי זוֹכֵר, נִפְצַעְתִּי בְּבִרְכִּי מֵאֵיזֶה רְסִיס אֶבֶן מְחֻדָד. מֵרֹב הִתְרַגְשׁוּת לֹא הִרְגַשְׁתִּי כְּלָל בַּפֶּצַע. פִּתְאֹם לְאַחַר יוֹמַיִם הִרְגַשְׁתִּי שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְהָזִיז אֶת בִּרְכִּי. חֲבֵרַי הִבְהִילוּנִי בְּגִ’יפּ אֶל בֵּית-הַחוֹלִים הָעִירוֹנִי שֶׁל שְׁכֶם, מִמוּל לְתַחֲנַת-הַמִשְׁטָרָה, וְשָׁם נָפַלְתִּי בִּידֵי רוֹפֵא צְבָאִי מַחְמִיר וְקַפְּדָן.

“מַה זֶה, חַיָל?” שָׁאַל אוֹתִי הָרוֹפֵא.

“רְסִיס אֶבֶן חָדַר מִבַּעַד לַמִכְנָס,” אָמַרְתִּי לוֹ, “וְכַנִרְאֶה שֶׁפָּצַע קְצָת אֶת הַבֶּרֶךְ.”

“כַּנִרְאֶה?” נָתַן עָלַי הָרוֹפֵא הַמַחְמִיר בְּקוֹלוֹ, וּמִיָד צִוָה עַל אֶחָד מֵעוֹזְרָיו הַחוֹבְשִׁים שֶׁיַחְתֹּךְ אֶת הַבַּד מִסָבִיב לַפֶּצַע.

"הֶפְקֵרוּת שֶׁכָּזוֹ! חֹסֶר אַחֲרָיוּת שֶׁכָּזֶה! הִתִּיז הָרוֹפֵא וְרָכַן אֶל בִּרְכִּי.

“עוֹד אֲצַוֶה לְהַעֲמִיד אוֹתְךָ לְמִשְׁפָּט צְבָאִי!”

הָאֵימָה שֶׁהֵטִיל עָלַי הָיְתָה מְיֻתֶּרֶת כַּמוּבָן. אֲבָל הַפֶּצַע הָיָה בֶּאֱמֶת מֻזְנָח וְדָרַשׁ טִפּוּל מִיָדִי וְדַי מְסֻבָּךְ. לֹא הָיִיתִי קוֹרֵא לָזֶה: נִתּוּחַ שֶׁל שָׂדֶה, אֲבָל מַה שֶׁעָשָׂה שָׁם הָרוֹפֵא בְּבִרְכִּי הַפְּצוּעָה לֹא הָיָה רָחוֹק מִזֶּה.

כְּשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּית-הַחוֹלִים צוֹלֵעַ עַל בִּרְכִּי, רָאִיתִי לְפָנַי אֶת הָרְחָבָה הָעֲנָקִית וְהָרֵיקָה שֶׁלִפְנֵי מִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם. הֵעַפְתִּי מַבָּט עַל בִּנְיָן הַמִשְׁטָרָה הַקוֹדֵר, וְעַל בֵּית-הָאֲסוּרִים שֶׁלְיָדוֹ, וּמַשֶׁהוּ הֵחֵל לִנְבֹּט בְּזִכְרוֹנִי. לַמָחֳרָת הוּטַל עָלַי, עִם חֲבֵרַי לַגִ’יפּ, לְסַיֵר בְּדַרְכֵי-הֶעָפָר שֶׁמִמִזְרָח לְשְׁכֶם. לְהָצִיץ בְּמַחֲנוֹת-הַפְּלִיטִים, לִסְרֹק אֶת הַכְּפָרִים, וּלְהָבִיא אֶת בְּשׂוֹרַת הַכִּבּוּשׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְכָל פִּנָה נִדָחָה. זֶה הוּא טִבְעָה הַמִסְתּוֹרִי שֶׁל אֶרֶץ הֶהָרִים הַהִיא, מְלֵאַת הַמְעָרוֹת, הָעֲמָקִים הַצָרִים וְהַנִסְתָּרִים. שְׁבִילֵי קְסָמִים הַמוֹבִילִים לְמַעְיָנוֹת נִפְלָאִים, וּכְפָרִים דְחוּיִים הַיוֹשְׁבִים לָהֶם רְחוֹקִים וּמֻפְרָדִים מִכָּל הָעוֹלָם.

אוֹתוֹ יוֹם נִטַלְטַלְנוּ לָעֵמֶק הָרָחָב וְהַפּוֹרֶה שֶׁמִמִזְרָח לִשְׁכֶם. הוּא הָעֵמֶק הַנִּקְרָא בִּלְשׁוֹן-הַמַפּוֹת הַמְדֻיֶקֶת: בִּקְעַת בֵּית-דָגָ’ן, עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַכְּפָר הַגָּדוֹל הַיוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַבִּקְעָה וּשְׁמוֹ כִּשְׁמָהּ. בַּבִּקְעָה הִצְהִיבָה הַתְּבוּאָה וְהַכַּפְרִיִים טֶרֶם הֵחֵלוּ בַּעֲבוֹדוֹת הַקָצִיר. אוֹ אוּלַי הִפְסִיקוּ אוֹתָן פִּתְאֹם, בִּגְלַל הַמִלְחָמָה הַמַפְתִּיעָה, שֶׁהֵבִיאָה הֵנָה בְּאֵיזֶה פֶּרֶץ סוּפָה אֶת הַגִ’יפִּים הַיִשְׂרְאֵלִים הַשׁוֹעֲטִים בְּדַרְכֵי-הֶעָפָר הַפְּנִימִיוֹת שֶׁבֵּין הַכְּפָרִים, וְנוֹשְׂאִים עִמָהֶם אֵיזֶה אִיוּם נִסְתָּר וְלֹא יָדוּעַ. הַיָמִים הָיוּ, כַּזָכוּר לָכֶם, יְמֵי סִיוָן חַמִים וּפְרִיחַת הָאָבִיב הַצִבְעוֹנִית כְּבָר קָמְלָה בַּחַמָה. רַק הַמִגְדָלִים הַצִבְעוֹנִיִים הַגְבוֹהִים שֶׁל “וֶרֶד הַקָצִיר” הִתְרוֹמְמוּ מֵעַל לְשׁוּרוֹת הַקָמָה הַמַצְהִיבָה וְגִוְנוּ אֶת מַרְאֵה הָעֵמֶק.

מֵאָז הַבֹּקֶר, מֵאָז קִבַּלְתִּי אֶת הַמַפָּה לְיָדִי, וְרָאִיתִי אֶת נְתִיב הַסִיוּר שֶׁלָנוּ, נִקְרָה בִּי אֵיזוֹ הַרְגָשָׁה מוּזָרָה שֶׁאֶת הַשֵׁמוֹת הַלָלוּ כְּבָר שָׁמַעְתִּי בֶּעָבָר. חָפַרְתִּי וְהֶעֱמַקְתִּי בְּזִכְרוֹנִי וְנִסִיתִי לְהַעֲלוֹת מִנַיִן אֲנִי זוֹכֵר שֵׁמוֹת אֵלֶה. דָבָר מוּזָר קָרָה לִי אוֹתָהּ שָׁעָה. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁכְּבָר הָיִיתִי כָּאן בְּשֶׁכְּבָר הַיָמִים. הַמִשְׁטָרָה וְרַחֲבַת בֵּית-הָאֲסוּרִים, וְגַבּוֹ הַמוֹרִיק וְהַמְיֻעָר שֶׁל הַר-גְרִזִים. כְּאִלּוּ כְּבָר נָסַעְתִּי בִּדְרָכִים נִדָחוֹת אֵלֶּה פַּעַם. כְּאִלוּ כְּבָר בִּקַרְתִּי פַּעַם בְּכָל הַכְּפָרִים הַלָלוּ: עַסְכַּר, בֵּית-פוּרִיק, בֵּית-דָגָ’ן.

בְּיִחוּד צָד אֶת לִבִּי הַשֵׁם הַזֶה: בֵּית-דָגָ’ן, בִּקְעַת בֵּית-דָגָ’ן.

הָפַכְתִּי וְהָפַכְתִּי בְּרֹאשִׁי. הַשֵׁם הַזֶה בֵּית-דָגָ’ן נִתְקַע בְּמוֹחִי וְלֹא נָתַן לִי מָנוֹחַ. הֲרֵי קוֹרֶה לָכֶם הַדָּבָר שֶׁמַשֶׁהוּ מְנַקֵר וּמְנַקֵר בְּתוֹכְכֶם וְאַתֶּם בְּטוּחִים לַחֲלוּטִין שֶׁאֶת הַשֵׁם הַזֶּה כְּבָר שְׁמַעְתֶּם פַּעַם. אֶת הַפַּרְצוּף הַזֶה כְּבָר רְאִיתֶם פַּעַם. וּבְכָל זֹאת, חֵרֶף הִשְׁתַּדְּלוּתְכֶם, אֵינְכֶם יְכוֹלִים לְהִזָכֵר בְּשׁוּם אֹפֶן מִנַיִן הַדְבָרִים יְדוּעִים לָכֶם כָּל כָּךְ.

וְהִנֵּה מַמָּשׁ כַּדָבָר הַזֶה קָרָה גַם לִי בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר הַקֵיצִי, בְּדַרְכֵי-הֶעָפָר שֶׁמִמִזְרָח לִשְׁכֶם. נוֹסֵעַ הָיִיתִי בְּאֶרֶץ מֻכָּרָה, שׁוֹאֵף אֶל קִרְבִּי רֵיחוֹת יְדוּעִים וְרוֹאֶה סְבִיבִי הָרִים, עֲצֵי-חָרוּב וּסְלָעִים קְרוֹבִים וּזְכוּרִים מְאֹד. וְכָל הַזְמַן הָיִיתִי מְעַנֶה אֶת עַצְמִי וּמְנַסֶה לִפְתֹּר אֶת הַחִידָה. רֻבּוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר לֹא הִצְלַחְתִּי בְּכָךְ. וְכִמְעַט שֶׁהִתְפַּלֵאתִי עַל עַצְמִי אֵיךְ יָכֹלְתִי לְהִגָרֵר לְתוֹךְ הֲזָיוֹת שְׁטוּתִיוֹת שֶׁכָּאֵלוּ.

וְאַף-עַל-פִּי כֵן, כְּבָר הָיִיתִי שָׁם פַּעַם אַחַת. כְּבָר רָאִיתִי אֶת הַמַּרְאוֹת הַלָלוּ. כְּבָר שָׁמַעְתִּי אֶת הַשֵׁם: בֵּית-דָגָ’ן. יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת לָאָדָם שֶׁאֵינָם מַכְזִיבִים. לִפְעָמִים הֵם עוֹלִים בְּרֹאשְׁךָ דַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ צְפוּיָה. דַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָם קְרוּאִים בִּכְלָל. דַוְקָא בְּשָׁעָה שֶׁנִדְמֶה שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם צֹרֶךְ.

הֶחֱנִינוּ אֶת רִכְבֵּנוּ בְּמֶרְכַּז הַכְּפָר, הִבְהַלְנוּ אֵלֵינוּ אֶת מֻכְתַּר-הַכְּפָר, וּבִשַׂרְנוּ לוֹ אֶת בְּשׂוֹרַת הַכִּבּוּשׁ. וְאַחַר-כָּךְ גַם סָעַדְנוּ עַל שֻׁלְחָנוֹ. סְעֻדָה נִפְלָאָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ שׁוּם טַעַם שֶׁל כִּבּוּשִׁים לְבַד מִכְּבוּשֵׁי-הַיְרָקוֹת הַנִפְלָאִים שֶׁהֻגְשׁוּ אֶל הַשֻׁלְחָן. אָח אָח, טַעְמָם הַמְשֻׁבָּח שֶׁל כְּבוּשֵׁי-הַחֲצִילִים הַזְעִירִים! אָח אָח, טַעְמָה הַנִפְלָא שֶׁל הַבַּמְיָה הַכְּבוּשָׁה בְּרֹטֶב עַגְבָנִיוֹת! חַיַי, שֶׁטַעְמָם הַמְשֻׁבַּח שֶׁל הַכְּבוּשִׁים שֶׁהֻגְשׁוּ אֶל שֻׁלְחָן הַמֻכְתָּר, בִּכְפַר בֵּית-דָגָ’ן, בְּצָהֳרֵי יוֹם הַחֲמִישִׁי שֶׁל הַמִלְחָמָה – עוֹמֵד בְּפִי עַד הַיוֹם…

הַזְמַן כְּאִלּוּ נֶעְצַר לִכְבוֹדֵנוּ. כְּאִלוּ לֹא הָיְתָה מִלְחָמָה בָּעוֹלָם. וּכְאִלוּ לֹא עָמַדְנוּ רַק לִפְנֵי יָמִים סְפוּרִים בְּנִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וּמָרִים.

בָּעֶרֶב שָׁבְנוּ לִשְׁכֶם, אֶל חֲצַר הַמִשְׁטָרָה שֶׁהָמְתָה שָׁאוֹן רַב שֶׁל צָבָא. כְּלֵי-מִלְחָמָה נָסְעוּ לְכָאן וּלְכָאן וְחַיָלִים מִלְאוּ כָּל סֶדֶק. נִרְדַמְתִּי כִּמְדֻמֶה לִי לְשָׁעָה קְצָרָה וּפִתְאֹם הִתְעוֹרַרְתִּי וּפֵשֶׁר כָּל הַסוֹדוֹת גָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי. כְּאִלוּ אֶתְמוֹל קָרָה הַדָּבָר. הֲלֹא גַם לָכֶם יִקְרֶה פִּתְאֹם כַּדָבָר הַזֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם נֵעוֹרִים לָכֶם מֵאֵיזוֹ שֵׁנָה קְצָרָה וּמַפְתִּיעָה פִּתְאֹם אַתֶּם מוּטָלִים בְּמִטַתְכֶם לֹא נָמִים וְלֹא עֵרִים. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אַתֶּם רוֹאִים מַרְאוֹת נִפְלָאִים. דְבַר-מָה שֶׁנֶעְלָם מִכֶּם מוֹפִיעַ פִּתְאֹם לִפְנֵיכֶם. תְּמוּנוֹת נִשְׁכָּחוֹת וְזִכְרוֹנוֹת שֶׁנִדְחֲקוּ לְפִנוֹת רְחוֹקוֹת וּפֵשֶׁר הַחֲלוֹמוֹת פִּתְאֹם מִתְבַּהֵר לָכֶם. וְהַכֹּל מִתּוֹךְ אֵיזוֹ קַלּוּת כָּזוֹ, מִתּוֹךְ אֵיזוֹ מְתִיקוּת כָּזוֹ, שֶׁל שְׁעַת אַחֵר-צָהֳרַיִם קֵיצִית, עַל מִטָה צְבָאִית בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה שֶׁל מִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם הַכְּבוּשָׁה, שֶׁאֲפִלוּ רְסִיסֵי הַזְכוּכִית מֵחַלּוֹנוֹתֶיהָ הַמְנֻפָּצִים טֶרֶם פֻּנוּ מֵרִצְפָּתָהּ.

הִתְיַשַׁבְתִּי בְּמִטָתִי, מָחִיתִי פָּנַי מִקוּרֵי הַשֵׁנָה וְנִסִיתִי לְהַסְדִיר אֶת שֶׁפַע הַזִכְרוֹנוֹת שֶׁעָט עָלַי פִּתְאֹם מִכָּל הַפִּנוֹת וְהַסְדָקִים. וַדַאי שֶׁהָיִיתִי כָּאן! וַהֲרֵי יֶלֶד הָיִיתִי! יֶלֶד כְּבֶן שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה! וַהֲרֵי עִם אַבָּא הָיִיתִי כָּאן! הוֹ, אֵיזוֹ פָּרָשָׁה אַדִירָה הָיְתָה זוֹ! פָּרָשַׁת מוֹבִילֵי הַבַּנָּנוֹת. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ? אֵיךְ נִשְׁמַט הַדָּבָר מִזִכְרוֹנִי? וַהֲרֵי יָמִים עַל יָמִים דָשׁוּ בַּקִבּוּץ בַּפָּרָשָׁה הַמֻפְלָאָה הַזוֹ וּבְכָל סְפִיחֶיהָ! הֲרֵי לָכֶם עִנְיָן! בְּאֶמְצַע הַמִלְחָמָה יוֹשֵׁב לוֹ חַיָל עַל מִטָתוֹ וּמַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹת מְשֻׁנִים מִימֵי יַלְדוּתוֹ. בֵּית-דָגָ’ן? בְּוַדַאי! הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן! וַהֲרֵי מִשָּׁם הוֹבַלְנוּ אֶת שְׁתִילֵי-הַבַּנָנוֹת. וְהַבִּקְעָה? הוֹ, אֵיזֶה פֶּלֶא. הֲרֵי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה נָסַעְנוּ עִם “הַגְרוּטָאָה”, אוֹתָהּ מְכוּנֵּית רְעוּעָה, אֲפֹרָה, פְּלִיטַת הַצָבָא הַבְּרִיטִי. וְעָלֶיהָ מֻנָחִים שְׁתִילֵי-הַבַּנָנוֹת הָרַכִּים, תִּלִים-תִּלִים, מְכֻסִים וַעֲטוּפִים בִּירִיעוֹת שַׂקִים רְטֻבִּים.

וּשְׁכֶם? וּבִנְיַן הַמִשְׁטָרָה?

הוֹי, אֵיךְ זֶה יָכֹלְתִּי לִשְׁכֹּחַ? הֲרֵי חָצִינוּ אֶת הָעִיר שְׁכֶם לֹא פַּעַם אַחַת אֶלָּא פַּעֲמַיִם. וְאֵיזוֹ סַכָּנַת נְפָשׁוֹת הָיְתָה זוֹ אָז, לַחֲצוֹת עִיר עַרְבִית וְעוֹד עִיר כִּשְׁכֶם!

וּבִנְיַן הַמִשְׁטָרָה, שׁוֹאֲלִים אַתֶּם, מִנַיִן זָכַרְתִּי אוֹתוֹ? וַהֲרֵי פֹּה, בְּתוֹךְ בִּנְיָן זֶה עַצְמוֹ בִּלִינוּ אֶת הַלַיְלָה הַהוּא, לֵיל הָאֵימִים כְּשֶׁהָאֲסַפְסוּף הָעַרְבִי בַּחוּץ הוֹמֶה וּמִשְׁתּוֹלֵל וְדוֹרֵשׁ אֶת דְמֵי הַיְהוּדִים הַחוֹסִים מֵאֲחוֹרֵי הַקִירוֹת הֶעָבִים. וּפַרְצוּפוֹ שֶׁל הַמֻכְתָּר, גַם הוּא מֻכָּר לִי, לֹא כֵן?

אָח אָח, לֹא צָרִיךְ לְהַגְזִים. אֶת הַמֻכְתָּר בֶּאֱמֶת לֹא הִכַּרְתִּי. אָבֵל אֶת נִימֶר, הָעַרְבִי הַטוֹב, אִישׁ הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן, נִימֶר מוֹכֵר הַבַּנָנוֹת, אוֹתוֹ לֹא אוּכַל לִשְׁכֹּחַ. כָּל הַלַיְלָה הָיָה אִתָּנוּ בַּמִשְׁטָרָה. יָשַׁן אִתָּנוּ עַל סַפְסְלֵי הָעֵץ הַקָשִׁים, בְּאוֹר הַחַשְׁמַל הַבָּהִיר שֶׁלֹא כָּבָה כָּל הַלַיְלָה. הוֹי, הוֹי! כְּמוֹ גַלֵי-יָם סוֹחֲפִים הִתְגַלְגְלוּ וּבָאוּ אֵלַי כָּל הַזִכְרוֹנוֹת מֵאוֹתוֹ הַמַסָע. כָּל כָּךְ הֵצִיפוּ אוֹתִי, עַד שֶׁלֹא יָכֹלְתִי עוֹד לִשְׁמֹר אוֹתָם לְעַצְמִי, וַהֲרֵי אֲנִי מְסַפֵּר אוֹתָם גַם לָכֶם.

אֲבָל לָמָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן חִידוֹת? לְשֵׁם מָה לִמְתֹּחַ אֶתְכֶם לְחִנָם? הָבָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִפּוּר, מִתְּחִלָתוֹ וּלְפִי הַסֵדֶר. אַחֶרֶת רַק אֲבַלְבֵּל אֶת מֹחֲכֶם וְלֹא תּוּכְלוּ, גַם אִם מְאֹד תִּרְצוּ, לָרֶדֶת לְסוֹף הַסִפּוּר. וּבְכֵן הָבָה נִפְתַּח בַּהֲכָנוֹת לַנְסִיעָה, שֶׁכִּמְעַט-כִּמְעַט נִסְתַּיְמָה בְּאָסוֹן.

פרק שני: “…הַיוֹצְאִים בְּרִנָה”

פֶּה מִי יוּכַל לְמַלֵל אֶת שִׂמְחַת הַיְצִיאָה? אוֹתָהּ הִתְרַגְשׁוּת הָאוֹחֶזֶת בְּךָ וְאֵינָהּ מַרְפָּה מִזֶה כַּמָה שָׁעוֹת: יוֹצְאִים, יוֹצְאִים! בְּכָל זֹאת יוֹצְאִים! לַמְרוֹת כָּל הָעִכּוּבִים, וְלַמְרוֹת כָּל הַצָרוֹת, יוֹצְאִים. וַהֲרֵי אֵין זוֹ יְצִיאָה סְתָם, לִנְסִיעָה רְגִילָה, לְתֵל-אָבִיב אוֹ לְחֵיפָה. אוֹ אוּלַי לִירוּשָׁלַיִם. הֲרֵי זוֹ יְצִיאָה לְמַסָע אָרֹךְ. וְאוּלַי גַם מְסֻכָּן וְלָבֶטַח מָלֵא הַרְפַּתְקָאוֹת, אֶל הָעִיר שְׁכֶם הָרְחוֹקָה, הַנֶעֱלֶמֶת, הַיוֹשֶׁבֶת לָהּ כְּמוֹ אֵיזוֹ צִפּוֹר טֶרֶף דוֹרְסָנִית בֵּין סַלְעֵי שׁוֹמְרוֹן.

כָּל הַקִבּוּץ כֻּלּוֹ הָיָה שֻׁתָּף לְשִׂמְחַת הַיְצִיאָה. הַחֲבֵרִים עָמְדוּ לִפְנֵי “הַגְרוּטָאָה”, זוֹ הַמְכוֹנִית הָרְעוּעָה, פְּלִיטַת הַצָבָא הַבְּרִיטִי, לִטְפוּ אוֹתָהּ בְּעֵינֵיהֶם, בִּידֵיהֶם וּמַמָשׁ הִתְרַפְּקוּ עָלֶיהָ בְּכָל גוּפָם. וְלֹא חָדְלוּ מִלִשְׁאֹל אֶת הַנוֹסְעִים הָעוֹמְדִים לְיָדָהּ:

“הַכֹּל בְּסֵדֶר?”

“הַכֹּל בֶּאֱמֶת בְּסֵדֶר?”

“הֲכִינוֹתֶם? זְכַרְתֶּם? הִשַּׂגְתֶּם הַכֹּל?”

“וְהָעִקָר: לֹא שְׁכַחְתֶּם כְּלוּם?”

הֲרֵי לָכֶם מְכוֹנִית פְּשׁוּטָה שֶׁבַּפְּשׁוּטוֹת, וְגַם אֵינָהּ מְשֻׁבַּחַת. אַדְרַבָּא, גְרוּעָה שֶׁבַּגְרוּעוֹת, שֶׁבְּכָל הַיָמִים בְּקֹשִׁי מַטְרִיחִים עָלֶיהָ אֶת הָעַיִן, לִזְרֹק בָּהּ מַבָּט, וּפִתְאֹם: הִיא כְּאִלוּ מִשְׁתַּנָה. כְּאִלוּ הוֹפֶכֶת לְכַלַת-הַשִׂמְחָה. הֲרֵי הִיא שֶׁתּוֹבִיל אֶת הַנוֹסְעִים. הֲרֵי הִיא שֶׁתַּעֲמֹס עַל גַבָּהּ, אִם יֵלֵךְ הַכֹּל כְּסִדְרוֹ, אֶת חֶמְדַת-נַפְשׁוֹ שֶׁל הַקִבּוּץ, מַטְרַת הַנְסִיעָה כֻּלָהּ, הַתִּקְוָה הַיְקָרָה: שְׁתִילֵי הַבַּנָנוֹת הָרַכִּים.

כְּלוּם דָבָר קָטָן הוּא בְּעֵינֵיכֶם, שֶׁהֶחְלִיטוּ סוֹף כָּל סוֹף לְאַחַר לְבָטִים וּבֵרוּרִים וְעִנְיָנִים בְּלִי-סוֹף: לִנְטֹעַ בְּקִבּוּצֵנוּ חֶלְקַת בַּנָנוֹת רִאשׁוֹנָה? רִאשׁוֹנָה הִיא אֶצְלֵנוּ וְרִאשׁוֹנָה לְכָל הָאֵזוֹר. וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר אֵיזוֹ טוֹבָה עֲצוּמָה יְכוֹלָה לִצְמֹחַ מִן הַמַסָע הַזֶה לְכָל הַיִשׁוּב הַיְהוּדִי? בַּנָנוֹת, בַּנָנוֹת. מֵרְבַדִים יְרֻקִים וַעֲצוּמִים שֶׁל שִׂיחֵי בַּנָנוֹת. מַמָשׁ כְּמוֹ בַּסְפָרִים הַמְצֻיָרִים הַבָּאִים מֵאַפְרִיקָה. מַמָשׁ כְּמוֹ הַבַּנָנוֹת שֶׁבָּאִיִים הַחַמִים וְהַלַחִים. מְסִלוֹת בַּרְזֶל תִּתְמַשֵׁכְנָה אֶל תּוֹךְ הַמַטָעִים וְרַכְּבוֹת מַשָׂא יְהַלְכוּ בֵּין בָּתֵּי-הָאֲרִיזָה לְבֵין הַנְמַלִים. יַטְעִינוּ פֹּה וְיִפְרְקוּ שָׁם. וּבִרְכַּת הַבַּנָנוֹת מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תְּהַלֵךְ בְּיַמִים רְחוֹקִים וַאֲפִלּוּ אֶל הָאוֹקְיָנוֹסִים תַּגִּיעַ. וּמִי יוֹדֵעַ עַד לְאָן יִנְדֹד שְׁמָן הַטוֹב שֶׁל בַּנָנוֹת הַשָׁרוֹן?

וְאֵין זוֹ שִׂמְחַת הַיְצִיאָה בִּלְבַד. הוֹי לֹא וָלֹא! הֲרֵי אֵלוּ בְּעֶצֶם כַּמָה שְׂמָחוֹת: שִׂמְחַת הַיְצִיאָה וְהַרְגָשַׁת הַשְׁלִיחוּת. כֵּן, כֵּן, מַמָּשׁ הַרְגָשַׁת שְׁלִיחוּת. כְּלוּם לֹא שְׁלִיחוּת חֲלוּצִית שֶׁבַּחֲלוּצִית הִיא זוֹ, לַחְדֹר אֶל מִבְצַר הֶהָרִים הַמְסֻגָר וְהָעוֹיֵן? לִפְרֹץ אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ וְלַחֲזֹר מִמֶנוּ בְּשָׁלוֹם, וְעוֹד עִם מַלְקוֹחַ רַב? שָׁלָל נִכְבָּד: שְׁתִילֵי בַּנָנוֹת רַכִּים שֶׁיְדֵי חַקְלָאִים יְהוּדִים, הַנוֹטְעִים חֲבֵרַי קִבּוּצֵנוּ, יִטַפְּחוּ אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּבְחִבָּה. וְעַל יָדָם, עַל-יְדֵי שְׁתִילִים רַכִּים אֵלֶה תָּבוֹא לִשְׁכֹּן הַבְּרָכָה בְּתוֹכֵנוּ. בִּרְכַּת הַשֶׁפַע וְהַהִשְׁתָּרְשׁוּת וְכָל שְׁאָר הַבְּרָכוֹת שֶׁמְדַבְּרִים עֲלֵיהֶן תָּמִיד בְּעַרְבֵי חַגִים וְיָמִים טוֹבִים. וְעַד הַיוֹם אֵינֶנִי בָּטוּחַ אִם מִישֶׁהוּ מִבֵּין הַשׁוֹמְעִים בֶּאֱמֶת יוֹרֵד לְסוֹף כַּוָנָתָן…

וּבֵין הַחֲבֵרִים הַמַקִיפִים אֶת “הַגְרוּטָאָה” וּמְשַׁתְּפִים עַצְמָם בְּשִׂמְחַת הַיְצִיאָה, עוֹמֵד לוֹ גַם הַמַזְכִּיר וְנוֹשֵׂא בִּקְצָרָה אֶת בִּרְכַּת-הַדֶרֶךְ אֶל הַחֲבֵרִים הַיוֹצְאִים:

“…וּבְכֵן” אוֹמֵר הַמַזְכִּיר “…לֹא דַי לָנוּ בְּשִׂמְחַת הַיְצִיאָה שֶׁכֻּלָנוּ שֻׁתָּפִים לָהּ. וְאַף לֹא דַי לָנוּ בְּהַרְגָשַׁת הַשְׁלִיחוּת הַחֲלוּצִית שֶׁנוֹשְׂאִים חֲבֵרֵינוּ הַיוֹצְאִים עַל כִּתְפֵיהֶם הַחֲזָקוֹת. וְלֹא דַי לָנוּ בִּשְׁאָר סִפּוּרִים וּמַעֲשִׂיוֹת. מַה שֶׁחָשׁוּב לָנוּ בְּאֱמֶת הוּא יְצִירַת קֶשֶׁר חָדָשׁ עָמֹק וַאֲמִתִּי עִם אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. בְּרִית חֲדָשָׁה אָנוּ כּוֹרְתִים הַיוֹם,” אוֹמֵר הַמַזְכִּיר בִּלְשׁוֹן הַבְּרָכוֹת הַמְקֻבֶּלֶת “…עִם אַדְמַת אֲבוֹתֵינוּ. בַּנְטָעִים הָרַכִּים הָאֵלֶה יִהְיֶה הָאוֹת לְחִדוּשׁ בְּרִיתֵנוּ עִם הָאֲדָמָה!…”

הַמַזְכִּיר הִתְרַגֵּשׁ כָּאן, הִשְׁתּוֹפֵף לָאָרֶץ חָפַן בְּיָדוֹ חֹפֶן שֶׁל חוֹל, נָשַׁק לוֹ נְשִׁיקַת אֲוִיר מְרֻחֶקֶת, וְאָמַר בְּהִתְלַהֲבוּת:

“…לֹא רַק עִם אֶרֶץ הָאָבוֹת וְאַדְמַת הָאָבוֹת אָנוּ קוֹשְׁרִים הַיוֹם קֶשֶׁר חָדָשׁ, אֶלָא עִם כָּל הַטֶבַע, עִם כָּל הַיְקוּם שֶׁמִסְבִיבֵנוּ, שֶׁבְּתוֹכוֹ אָנוּ רוֹצִים לְהָקִים חַיִים יְהוּדִיִים חֲדָשִׁים וּבְרִיאִים. דֶרֶךְ צְלֵחָה!…”

וְטוֹב שֶׁהוּא סִיֵם. כִּי הַהֲכָנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת עוֹד הָיוּ רַבּוֹת. וְכָרָגִיל, עַד לַשָׁעָה הָאַחֲרוֹנָה מַמָשׁ יֵשׁ לְהוֹסִיף הֲמוֹן פְּרָטִים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ.

הִנֵה אָנוּ עוֹלִים כְּבָר עַל הַמְכוֹנִית וְכִמְעַט-כִּמְעַט יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ… אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהַמְכוֹנִית תֵּצֵא לְדַרְכָּהּ הֲרֵי יֵשׁ לְהַצִיג בִּפְנֵיכֶם מִי וָמִי הֵם הַנוֹסְעִים בָּהּ. הֲיִתָּכֵן שֶׁנִפְתַּח בְּסִפּוּר וּכְבָר נִשְׁלַח אֶת “הַגְרוּטָאָה” לְדַרְכָּהּ וְעוֹד מְעַט וְהִיא כְּבָר תַּחֲרֹק בְּמַעֲלֵה הַכְּבִישׁ בֵּין תּוּל-כַּרֶם לִשְׁכֶם, וְאַתֶּם לֹא תֵּדְעוּ בִּכְלָל מִי הוּא הַנוֹהֵג בָּהּ, וּמִי הֵם הַמֻנָחִים עַל אַרְגָּזָהּ, חֲבוּיִים מִתַּחַת לַעֲרֵמוֹת הַשַׂקִים, וּמִסְתַּתְּרִים תַּחַת הַיְרִיעוֹת שֶׁבָּהֶן יְכַסוּ עַל נִטְעֵי-הַבַּנָנוֹת הָרַכִּים?

וּבְכֵן רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לַיוֹצְאִים הָיָה חֲבֵרֵנוּ חִזְקוּ. אוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹהֵג לוֹמַר תָּמִיד: חִזְקוּ וְאִמְצוּ! הֲרֵי יָדוּעַ וְגָלוּי לִפְנֵיכֶם שֶׁהַ“חֲזַק וֶאֱמָץ” זוֹהִי סִיסְמָא יְשָׁנָה שֶׁבָּהּ הָיוּ בְּנֵי הַנֹעַר בַּגוֹלָה מְבָרְכִים וּמְאַמְצִים אֶת לִבּוֹת עַצְמָם. וְחִזְקוּ זֶה, נִשְׁתַּגְרָה הַבְּרָכָה הַזוֹ עַל לְשׁוֹנוֹ וְשָׁכְחָה לָרֶדֶת מִשָׁם. בְּעֶצֶם הָיָה לוֹ שֵׁם יְהוּדִי מְכֻבָּד כְּמוֹ לְכָל אָדָם. שְׁמוֹ הָיָה יְחִזְקִיָהוּ – וְזֹאת וַדַאי כְּבָר נִחַשְׁתֶּם לְפִי כִּנּוּיוֹ – וְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ גַם הוּא שֵׁם יְהוּדִי מֻבְהָק הָיָה, אֶלָא פָּשׁוּט נִשְׁתַּכַּח מִמֶנִי בְּמֶשֶׁךְ הַשָׁנִים. וְלָמָה לְהִתְעַכֵּב כָּאן בִּגְלַל עִנְיָן קָטָן כָּזֶה, שֶׁל שֵׁם מִשְׁפָּחָה?

חִזְקוּ וְאִמְצוּ הָיָה אִישׁ מְיֻחָד. וּבְקִבּוּצֵנוּ הָיָה לוֹ מִקְצוֹעַ כָּפוּל. פַּעַם הָיָה נוֹטֵעַ, מְטַפֵּל בְּמַטָעִים, יוֹצֵא לְעֵת הַזְמִירָה עִם הַמַזְמֵרוֹת אֶל הַכְּרָמִים. פּוֹתֵחַ צַלָחוֹת בִּשְׁעַת הַצֹרֶךְ, וּבִכְלָל עוֹשֶׂה כָּל עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה. וּפַעַם, וְזֶה הָיָה לָרֹב, הָיָה נֶהָג. מִין יְהוּדִי כָּזֶה הָיָה שֶׁאָמַר: “לֹא יִתָּכֵן שֶׁיְהוּדִים וְעוֹד בָּאָרֶץ, לֹא יֵדְעוּ לִנְהֹג…” וְנֶהָג דַוְקָא טוֹב הָיָה.

“סְמֹךְ עָלַי,” הָיָה אוֹמֵר לְמִי שֶׁחָשַׁד בִּמְיֻמָנוּתוֹ “הַמְכוֹנִית אֶצְלִי מִתְחַזֶקֶת וּמִתְאַמֶצֶת!”

מִי עוֹד הָיָה מַתְאִים כָּמוֹהוּ לְמַסַע-הַשְׁלִיחוּת הַזוֹ? וְכִי דָבָר קַל הוּא בְּעֵינֵיכֶם: גַם נוֹטֵעַ וְגַם נֶהָג!… וְכָאן יֵשׁ לוֹמַר כַּמָה מִלִּים לְשִׁבְחָהּ שֶׁל הַמְכוֹנִית. אָמְנָם גְרוּטָאָה מְחֻרְבֶּנֶת הָיְתָה, מְיֻשֶׁנֶת וּמְצַפְצֶפֶת, חוֹרֶקֶת וּמְחַשֶׁבֶת לְהִתְפּוֹרֵר בְּכָל קְפִיצָה. אֲבָל זְכוּת הֱיוֹתָהּ מְכוֹנִית צָבָא לֹא נִשְׁכְּחָה לָהּ. וּכְשֶׁרָצָה הַצָבָא הַבְּרִיטִי לְהִפָּטֵר מִסוּסָיו הַוָתִיקִים – מִהֲרוּ חֲבֵרֵינוּ וְקָנוּ “גְרוּטָאָה” זוֹ, שֶׁהָיְתָה לִמְכוֹנִית הַמַשָׂא הָאַחַת וְהַיְחִידָה בְּכָל הַקִבּוּץ. הָאֱמֶת צְרִיכָה לְהֵאָמֵר שֶׁחִזְקוּ לֹא הָיָה בִּכְלָל נֶהָגָהּ הַקָבוּעַ, אֶלָּא אֶחָד בְּשֵׁם מֶנְדֶל דַוְקָא. אוֹ כְּשֵׁם כִּנוּיוֹ: מֶנְדֶל-בַּעַל-הַגְרוּטָאָה. יְהוּדִי מְיֻחָד בְּמִינוֹ הָיָה. וְאִם יִתְמַזֵל מַזָלֵנוּ עוֹד נְסַפֵּר עָלָיו פַּעַם. חַיַי שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁיְסַפְּרוּ עָלָיו. אֶלָּא מָה רוֹצֶה הַמַזָל? שֶׁמֶנְדֶל יֶחֱלֶה, יֶחֱלֶה מַמָשׁ, עִם חֹם וַהֲקָאוֹת וְסַמֵי-רְפוּאָה וְכָל הַשְׁאָר, מַמָשׁ לִפְנֵי הַנְסִיעָה. וַהֲרֵי אִי-אֶפְשָׁר לִדְחוֹת אֶת הַפֶּסַח אִם מֶנְדֶל חוֹלֶה. לָכֵן גַם אֶת מַסַע הַבַּנָנוֹת אֵין דוֹחִים. וּמֶנְדֶל נִשְׁאַר לִשְׁכַּב בְּמִטָתוֹ, כָּלוּא בִּצְרִיפוֹ הַקָטָן, וְלִבּוֹ מְפַרְכֵּס וּמִשְׁתַּגֵעַ לִהְיוֹת עַכְשָׁו, דַוְקָא עַכְשָׁו, לְיַד הַהֶגֶה שֶׁל הַ“גְרוּטָאָה”. דַוְקָא בַּיָמִים הַגְדוֹלִים שֶׁלָּהּ, בְּדַרְכָּהּ אֶל מַסַע הַפְּלָאוֹת בֶּהָרִים. יָמִים שֶׁאוּלַי לֹא יָשׁוּבוּ לָהּ עוֹד.

וּבְכֵן מִתְיַשֵׁב לוֹ חִזְקוּ אֶל הֶגֶה “הַגְרוּטָאָה”, מִתְיַשֵׁב כְּמוֹ בַּעַל-בַּיִת אֲמִתִּי, כְּמוֹ נֶהָג גִזְעִי וּוָתִיק, וְאוֹמֵר:

“חֶבְרֶה מַה יֵשׁ לְדַבֵּר הַרְבֵּה? חִזְקוּ וְאִמְצוּ! זָזִים!…”

הַשֵׁנִי בַּחֲבוּרַת הַשְׁלִיחִים הָיָה חֲבֵרֵנוּ הַנִּכְבָּד דֹב עַמִיחַי. יְהוּדִי רְצִינִי, בַּעַל נְטִיוֹת מֻבְהָקוֹת לִהְיוֹת “מַאכֶר” כְּלוֹמַר מְנַהֵל. כְּלוֹמַר עַסְקָן, מְאַרְגֵן. כָּל דָבָר שֶׁלֹא נָפַל לְיָדָיו – תֵכֶף הִתְחִיל לְנַהֲלוֹ. מִן מְנַהֵל כָּזֶה הָיָה. מְנַהֵל מִלֵדָה. וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה שׁוֹאֲלִים אַתֶּם, כְּשֶׁלֹא הָיָה לוֹ מַה לְנַהֵל? וּבְכֵן, הוּא הָיָה אָז מְנַהֵל אֶת עַצְמוֹ. חוֹלֵק לְעַצְמוֹ הוֹרָאוֹת וּפְקֻדּוֹת, מִתְיָעֵץ עִם דַעַת עַצְמוֹ, שׁוֹקֵל שִׁקוּלִים וּמַחְלִיט הַחְלָטוֹת. “מַאכֶר” כְּלוֹמַר מְנַהֵל – הֲרֵיהִי תְּכוּנָה שֶׁאֵין נִפְטָרִים מִמֶנָה בְּנָקֵל.

דֹב עַמִיחַי הָיָה נִקְרָא כָּךְ רַק בַּתְּעוּדוֹת. בַּחַיִים קָרְאוּ לוֹ רַק חָבֵר דֹב. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

“כֻּלָנוּ חֲבֵרִים! הַתֹּאַר הֲכִי נִכְבָּד שֶׁאֲנִי מַכִּיר בְּחַיִים הוּא חָבֵר! הִנֵה קְחוּ אוֹתִי לְמָשָׁל: מִי אֲנִי? חָבֵר-דֹב.” כֵּן, כָּךְ הָיָה אוֹמֵר, בְּמִלָה אַחַת: חָבֵר-דֹב. וּמֵאָז שָׁכְחוּ כֻּלָּם אֶת דֹב עַמִיחַי, וְהוּא נִקְרָא רַק חָבֵרְדֹב.

חָבֵרְדֹב הָיָה מִתְלַהֵב מִכָּל חִדוּשׁ בַּחַקְלָאוּת שֶׁלָנוּ. הוּא הָיָה מְשֻׁגָע לְהַכְנִיס גִדוּלִים חֲדָשִׁים לְאַדְמוֹתֵינוּ.

“בְּכָל הַמְשָׁקִים בַּסְבִיבָה,” הָיָה אוֹמֵר, “מְחַדְשִׁים וּמְנַסִים. וְרַק אֶצְלֵנוּ מִשׁוּם מָה, מִין בַּטְלָנוּת שֶׁכָּזוֹ…” עַכְשָׁו הָיָה מְאֻשָׁר מַמָשׁ. גִּדוּל חָדָשׁ! שֶׁאֵינֶנוּ בְּנִמְצָא בְּשׁוּם מֶשֶׁק מִמִשְׁקֵי הַסְבִיבָה! בַּנָנוֹת! הֲשׁוֹמְעִים אַתֶּם? בַּנָנוֹת מַמָשׁ! פְּרִי סוּבְּטְרוֹפִּי מְיֻחָד! מַה זֶה סוּבְּטְרוֹפִּי? טְרוֹפִּי מַמָשׁ! טְרוֹפִּי לִמְהַדְרִין כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר חָבֵרְדֹב.

הֶחָלוּץ הַשְׁלִישִׁי שֶׁיָשַׁב עַל אַרְגַז “הַגְרוּטָאָה”, מֵאָחוֹר, חָבוּי וּמֻסְתָּר בֵּין עֲרֵמוֹת הַשַׂקִים הָיָה אַבָּא שֶׁלִּי. כַּמוּבָן שֶׁהָיָה לוֹ שֵׁם, וַאֲפִלוּ שֵׁם יָפֶה! אֲבָל אֲנִי לֹא אוֹמֵר לָכֶם עַכְשָׁו אֶת שְׁמוֹ. אֶקְרָא לוֹ פָּשׁוּט: אַבָּא. וְאִם בְּמֶשֶׁךְ הַסִפּוּר יִתְגַלֶה לָכֶם שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי, אָנָא, אַל תַּאֲשִׁימוּ אוֹתִי בַּדָבָר. בְּנֵי-אָדָם הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם שֵׁמוֹת. וּבִשְׁמוֹתֵיהֶם הֲרֵי קוֹרְאִים לָהֶם. וּבְכֵן מִי אֲנִי שֶׁאוּכַל לְהַגִיד לְחִזְקִי אוֹ לְחָבֵרְדֹב אוֹ לְנִימֶר אוֹ לְכָל אֶחָד אַחֵר – לְאַבָּא שֶׁלִּי תִּקְרְאוּ רַק אַבָּא!… וַהֲרֵי הָיָה רַק אַבָּא שֶׁלִי!… וּבִשְׁבִילָם הָיָה פָּשׁוּט חָבֵר…

אָמַרְתִּי נִימֶר, וּכְבָר הִזְכַּרְתִּי אוֹתוֹ גַם בַּפֶּרֶק הַקוֹדֶם. אֲבָל כְּדַאי שֶׁנַעֲרֹךְ הַכָּרָה יוֹתֵר יְסוֹדִית. נִימֶר הָיָה רָאוּי לְכָךְ. וְהָאֱמֶת נִתְּנָה לְהֵאָמֵר שֶׁאַחֲרֵי הַמִלְחָמָה, כְּשֶׁהִתְרוֹצַצְתִּי בְּהָרֵי הַשׁוֹמְרוֹן לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי חוֹבוֹת צְבָאִיוֹת, חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ וְלֹא מְצָאתִיו. כְּבָר סִפַּרְתִּי לָכֶם שֶׁפַּרְצוּפוֹ שֶׁל מֻכְתַּר הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן הִזְכִּיר לִי נוֹרָא אֶת דְמוּתוֹ. אֲבָל אַחַר-כָּךְ נוֹכַחְתִּי שֶׁטָעִיתִי. וְהָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹא מְצָאתִיו עַד הַיוֹם. חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ וּבִקַשְׁתִּי אַחֲרָיו בְּבֵית-דָגָ’ן וּבַכְּפָרִים הַסְמוּכִים לוֹ, הוּא נֶעְלַם. אוּלַי הָפַךְ לְפָלִיט וְנִמְלַט אֶל עֵבֶר-הַיַרְדֵן. אוּלַי שִׁנָה אֶת שְׁמוֹ. אוּלַי הִגֵר לַאֲמֵרִיקָה – אֵינִי יוֹדֵעַ. הִצְטַעַרְתִּי מְאֹד שֶׁלֹּא מָצָאתִי אוֹתוֹ אָז, אַחֲרֵי הַמִלְחָמָה. אָח אָח, אֵיזוֹ פְּגִישָׁה מֻפְלָאָה יָכְלָה זוֹ לִהְיוֹת! תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם: נִימֶר וַאֲנִי נִפְגָשִׁים לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ. וַהֲרֵי אֲנִי הָיִיתִי אָז רַק יֶלֶד קָטָן וְסַקְרָן גָדוֹל. וְגָרַמְתִּי לְנִימֶר בְּוַדַאי דְאָגוֹת עֲצוּמוֹת בִּשְׁעַת הַמַסָע. וּבְעִקָר בְּלֵיל הַהִתְנַפְּלוּת… אֲבָל לָמָה לְהַקְדִּים אֶת הַמְאֻחָר? וּלְשֵׁם מָה, שׁוֹאֵל אֲנִי אֶתְכֶם, לְשֵׁם מָה לְבַלְבֵּל אֶת הַסֵדֶר הַטוֹב?

נִימֶר הָיָה הָעַרְבִי סוֹחֵר-הַבַּנָנוֹת מִן הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן. אֶת שְׁאָר כִּנוּיָיו וּתְאָרָיו כְּבָר שָׁכַחְתִּי. כִּי בְּעֶצֶם לֹא הָיָה רַק סוֹחֵר בַּנָנוֹת. בְּאַדְמוֹת חֲצֵרוֹ שֶׁבִּקְצֵה הַבִּקְעָה, הָיְתָה לוֹ גַם מִשְׁתָּלָה קְטַנָה. וְהוּא הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בְּיִשׁוּבֵי הַיְהוּדִים אֲשֶׁר בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף, לְהַצִיעַ לָהֶם אֶת סְחוֹרָתוֹ. בַּמַסָע הַמֻפְלָא הַזֶה, הָיָה נִימֶר לֹא רַק סוֹחֵר וְלֹא רַק שַׁתְלָן. הוּא הָיָה מְתֻרְגְמָן וּמוֹרֵה דֶרֶךְ, מְאַכְסֵן וּמְשַׁחֵד, מַרְגִיעַ וּמַסְתִּיר, וְעַל הַכֹּל, דוֹאֵג הָיָה דְאָגָה עֲמֻקָה שֶׁהַכֹּל יִגָּמֵר בְּטוֹב. לֹא מְעַט חַיָבִים חֲבֵרֵינוּ, וַאֲנִי הַקָטָן בְּתוֹכָם, לְנִימֶר הָעַרְבִי הַטוֹב מִן הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן.

הַנוֹסֵעַ הָאַחֲרוֹן הָיִיתִי אֲנִי. יֶלֶד קָטָן וָרַךְ כְּבֶן שֶׁבַע אוֹ שְׁמוֹנֶה. לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִמָצֵא שָׁם, זֶה בָּרוּר. אֲבָל אַבָּא הִתְעַקֵּשׁ וְלֹא וִתֵּר. הָיוּ אֵלֶה אוֹתָם יָמִים שְׁקֵטִים, מֻעָטִים עַד לְהַעֲצִיב, שֶׁבֵּין תֹּם מִלְחֶמֶת-הָעוֹלָם וּבֵין תְּחִלַת מְאֹרְעוֹת הָאֵיבָה בֵּין הַיְהוּדִים לָעַרְבִים. לְאַבָּא שֶׁלִּי נִכְנַס מִין דִּבּוּק בְּרֹאשׁוֹ: הוּא יַרְאֶה לִי אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כַּמָה שֶׁרַק אֶפְשָׁר וְכַמָה שֶׁרַק יוּכַל! לָכֵן סָחַב אוֹתִי וְטִלְטֵל אוֹתִי עִמוֹ לִירִיחוֹ הָרְחוֹקָה, לְיָם הַמֶלַח הַמִסְתּוֹרִי, לִירוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה שֶׁמֵעֵבֶר לְהָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל מָקוֹם שֶׁרַק הִצְלִיחַ.

אִמָא כַּמוּבָן הִתְנַגְדָה בְּכָל נַפְשָׁהּ לִיצִיאָתִי הַמְטֹרֶפֶת.

“הוּא לֹא יִסַע אִתְּךָ,” הִתְחַנְנָה לְפָנָיו. אֲבָל אַבָּא הִתְעַקֵשׁ וְלֹא וִתֵּר.

“הוּא יִסַע, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. הוּא מֻכְרָח לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. עוֹד מְעַט הַכֹּל יִסָגֵר. אוּלַי תִּהְיֶה מִלְחָמָה, הוּא מֻכְרָח לִרְאוֹת וְלִזְכֹּר!…”

הַיוֹם בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁאִמָא הִזִילָה דְמָעוֹת לֹא מְעַטוֹת בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה. אֲבָל שׁוּם דָבָר לֹא עָזַר. לְאַבָּא הָיָה מִין שִׁגָעוֹן כָּזֶה, מִין חָזוֹן כָּזֶה, לֹא מֻסְבָּר. וְהַחֲבֵרִים אָמְרוּ שֶׁאִם הַמְשֻׁגָע אֵינוֹ מְסֻכָּן, אָז לֹא נוֹרָא… וּבִזְכוּתוֹ, בִּזְכוּת שִׁגְעוֹנוֹ זֶה שֶׁל אַבָּא, יָצָאתִי גַּם אֲנִי לְבֵית-דָגָ’ן הָרְחוֹקָה, וְהָיִיתִי גַּם אֲנִי הַקָטָן בֵּין חֲבוּרַת הַשְׁלִיחִים הַמְפֹאֶרֶת, חֲבוּרַת מוֹבִילֵי הַבַּנָנוֹת.

חֲבֵרֵינוּ הָיוּ שִׁכּוֹרִים מִשִׂמְחָה. הִתְחַבְּקוּ לָהֶם בֵּין הַשַׂקִים, קָרְאוּ קְרִיאוֹת נִרְגָשׁוֹת. נִימֶר שֶׁיָשַׁב לְפָנִים וְחִזְקִיָהוּ שֶׁנָהַג, הִצְטָרְפוּ גַם הֵם אַל הַשִׁיר הַנִרְגָשׁ הַבּוֹקֵעַ מֵאַרְגַז הַמַשָׂאִית. הַבֹּקֶר הָיָה יָפֶה כָּל כָּךְ, הַהִתְרַגְשׁוּת מְרֻבָּה כָּל כָּךְ, הָרֵי הַשׁוֹמְרוֹן כְּחֻלִים כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלֹא נוֹתַר דָבָר לַעֲשׂוֹת אֶלָא לִפְצֹחַ בְּזֶמֶר.

"אָנוּ נִהְיֶה הָרִאשׁוֹנִים…

אָנוּ נִהְיֶה בֵּין הַבּוֹנִים

כָּךְ אָמַרְנוּ אָח אֶל אָח…"

אָח אָח, אִלוּ הָיְתָה אִמָא שׁוֹמַעַת אוֹתִי מְצָרֵף קוֹלִי הַדֵּק אֶל קוֹלוֹת חֲבֵרֵינוּ הַשּׁוֹאֲגִים, אִלוּ הָיְתָה רוֹאָה כַּמָה אֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתָם, אִלוּ הָיְתָה רוֹאָה כַּמָה יָפָה אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁמִחוּץ לַמַשָׂאִית, וַדַאי הָיְתָה מִתְחָרֶטֶת עַל מַה שֶׁאָמְרָה לְאַבָּא, וּמַעֲלָה גַם הִיא חִיוּךְ נֶחְמָד עַל שְׂפָתֶיהָ.

פרק שלישי: קְשָיֵי הַדֶרֶךְ.

לְאַחַר שֶׁפָּגָה שִׂמְחַת הַיְצִיאָה, וּלְאַחַר שֶׁהָרוּחַ צִנְנָה קְצָת אֶת הִתְלַהֲבוּת הַנוֹסְעִים, הֵעַפְתִּי מַבָּט עַל סְבִיבוֹתַי: הָאֱמֶת נִתֶּנֶת לְהֵאָמֵר שֶׁלֹא הָיָה מִמַה לְהִתְלַהֵב. “הַגְרוּטָאָה”, הַמַשָׂאִית הַיְשָׁנָה נָסְעָה מִתּוֹךְ דִלוּגִים מְשֻׁנִּים וּקְפִיצוֹת מוּזָרוֹת וְטַלְטֵלוֹת אֵימִים הַמְשַׁבְּרוֹת אֶת הַגוּף. כִּמְכוֹנִית צְבָאִית הָרְגִילָה לְקַפֵּץ לָהּ מֵעַל מַהֲמוֹרוֹת שְׂדֵה-הַקְרָב. קָשֶׁה, קָשֶׁה הָיָה לָהּ לְהִסְתַּגֵל לִנְסִיעַת חֲלָקוֹת אֶזְרָחִית עַל כְּבִישֵׁי הָהָר.

גַם הַיְשִׁיבָה, אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר הַשְׁכִיבָה הַזוֹ, בְּסֵתֶר הַשַׂקִים לֹא שִׂמְחָה אֶת הַלְבָבוֹת. נִימֶר הוּא שֶׁהָיָה בַּעַל הָרַעְיוֹן. הוּא גַם סֵרַב, הִתְעַקֵּשׁ וְסֵרֵב, לְהֵעָנוֹת לְבַקָשׁוֹת הַשִׁחְרוּר שֶׁל חֲבֵרֵינוּ הַסוֹבְלִים. הוּא אָמַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ גַם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין זוֹ הַרְגָשָׁה נְעִימָה לְהֵחָנֵק מִתַּחַת לַשַׂקִים. אֲבָל הַבִּטָחוֹן – מֵעַל לַכֹּל! אִם לֹא נִסְתַּתֵּר תַּחַת הַשַׂקִים יוּכַל כָּל פַלָח עוֹבֵר לְגַלוֹתֵנוּ. וְאָז – אוֹי לַנְסִיעָה! וְאוֹי לַבַּנָנוֹת! גַם כָּךְ לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינָיו “הַגְרוּטָאָה”, שֶׁהָיָה לָהּ מַרְאֶה יְהוּדִי מִדַי, כְּפִי שֶׁאָמַר. אֲבָל חִזְקִי אִמֵץ אֶת לִבּוֹ, וְחִזֵק אוֹתוֹ בִּדְבָרָיו:

“אַתָּה נִימֶר, הִתְכַּבֵּד לְךָ וְשֵׁב לְפָנִים! וְהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר! מַה יֵשׁ לְדַבֵּר הַרְבֵּה? צָרִיךְ לְהִתְחַזֵק!…” חִזְקִי כִּסָה אֶת רֹב פָּנָיו בְּמִשְׁקְפֵי-נֶהָגוּת גְדוֹלִים. וּמָשַׁךְ אֶת כּוֹבַע הַנֶהָגִים שֶׁלוֹ לְמַטָה מִמִצְחוֹ, שֶׁיַסְתִּיר כָּל מַה שֶׁלֹא הִסְתִּירוּ הַמִשְׁקָפַיִם. וְעוֹד כָּרַךְ עַל צַוָארוֹ אֵיזֶה צְעִיף-נֶהָגִים מְזֹהָם שֶׁשָׁכַח מֶנְדֶל-בַּעַל-הַגְרוּטָאָה. וּבִכְלָל כָּל כָּךְ טָרוּד הָיָה וּמְרֻכָּז בִּמְלֶאכֶת הַנְהִיגָה, עַד שֶׁתָּחַב אֶת פַּרְצוּפוֹ כִּמְעַט לְתוֹךְ הַהֶגֶה. וּמִלְבַד כְּתֵפָיו לֹא נִרְאָה מִבַּחוּץ שׁוּם דָבָר.

לְעֻמָתוֹ נִימֶר פָּתַח לִרְוָחָה אֶת שִׁמְשַׁת-הַחַלוֹן שֶׁלְצִדוֹ, וְיָשַׁב לוֹ זָקוּף וּבְחָזֶה בּוֹלֵט וְהָיָה מְפַתֵּל אֶת קְצוֹת שְׂפָמוֹ הַמְגֻדָל בִּתְנוּעוֹת לִטוּף אִטִיוֹת. אַדְרַבָּא! שֶׁיִרְאוּ כָּל עוֹבְרֵי-הַדְרָכִים שֶׁבַּמְכוֹנִית נוֹסֵעַ לוֹ עַרְבִי אֲמִתִּי, בַּעַל שָׂפָם וּבַעַל כַּפִיֶה. וְהוּא מוֹבִיל אִתּוֹ אֵיזֶה נֶהָג מְפֻקְפָּק שֶׁאֲפִלוּ בְּצוּרָתוֹ אִי-אֶפְשָׁר לְהַבְחִין כַּהֲלָכָה.

מֵאָחוֹר, עַל הָאַרְגָז, הִתְנַהֵל וִכּוּחַ סוֹעֵר. חָבֵרְדֹב רָתַח כֻּלוֹ מִלַהַט וְאַבָּא שֶׁלִי הִשְׁתַּדֵל לְהַרְגִיעוֹ.

“שְׁמַע,” אָמַר חָבֵרְדֹב “בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינֶנִי מֵבִין! מַה זֶה צָרִיךְ לְהִסְתַּתֵּר כָּכָה, כְּמוֹ אֵיזֶה פּוֹשְׁעִים? מָה אֲנַחְנוּ, מַבְרִיחִים? מִשְׁתַּמְטִים מִן הַצָבָא?…”

“אַתָּה חָבֵרְדֹב,” אָמַר לוֹ אַבָּא "מוּטָב שֶׁתֵּרָגַע!

“מַה זֹאת אוֹמֶרֶת, תֵּרָגַע?” שָׁאַל חָבֵרְדֹב בְּרִתְחָה “אֵיזוֹ צוּרָה יֵשׁ לְכָל הַמַסָע הַזֶה? מַה זֶה, כָּכָה עוֹשִׂים? כָּכָה נוֹהֲגִים יְהוּדִים? כָּכָה זֶה מְכֻבָּד? לִנְסֹעַ בַּחֲשַׁאי, כְּמוֹ גַנָבִים! שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים בַּמֶשֶׁק הַשָׁכֵן שֶׁהִנֵה נָסְעוּ חֲבֵרִים לְהָבִיא שְׁתִילֵי תַּפּוּחִים מִסְבִיבוֹת חֶבְרוֹן. אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיִסְעוּ כָּכָה, מִתּוֹךְ בּוּשָׁה!…”

“אַתָּה חָבֵרְדֹב,” אָמַר לוֹ אַבָּא “שׁוֹכֵחַ אֶת הָעִקָר, אֶת הַמַטָרָה: אֲנַחְנוּ, כְּלוּם לְטַיֵל אֲנַחְנוּ נוֹסְעִים?”

“לֹא, לֹא,” מִהֵר חָבֵרְדֹב לְהָשִׁיב “בֶּטַח שֶׁלֹא! אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲבָל…”

“וּבְכֵן, לֹא לְטַיֵל,” מַפְסִיק אוֹתוֹ אַבָּא "זֶהוּ הָעִקָר. וְאַל תִּשְׁכַּח; לְהָבִיא שְׁתִילִים וְלַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם! וְאַבָּא נָהַג עִם חָבֵרְדֹב בַּאֲדִיבוּת וַאֲפִלוּ לֹא הִזְכִּיר שֶׁגַם הַיֶלֶד הַקָטָן נוֹסֵעַ עִמָהֶם. וְגַם לְמַעֲנִי כְּדַאי וּכְדַאי לַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם… אֲבָל חָבֵרְדֹב כָּל כָּךְ מֻרְתָּח הָיָה, שֶׁאוּלַי אֲפִלוּ שָׁכַח שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עַל יָדָם, מְכֻרְבָּל כֻּלִי בְּתוֹךְ שַׂק. וּמִכָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁרָצָה אַבָּא לְהַרְאוֹתֵנִי אֲנִי רוֹאֶה רַק שַׂקִים יְשָׁנִים וּקְרוּעִים, וּבְרָגִים מַחֲלִידִים שֶׁל מַשָׂאִית…

“וּבֵינֵינוּ,” הִמְשִׁיךְ חָבֵרְדֹב שֶׁלֹּא יָכֹל לְהֵרָגַע, “הַנִימֶר הַזֶה שֶׁאַתֶּם כָּל כָּךְ בְּטוּחִים בּוֹ…”

“אוֹהוֹ!” אָמַר אַבָּא “אַתָּה שׁוּב בְּשֶׁלְךָ! כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ אֶלֶף פְּעָמִים: עַם יִשְׂרָאֵל שָׁב זֶה עַתָּה לְאַרְצוֹ. אֲבָל עֲדַיִן אֵינוֹ מַכִּיר אוֹתָהּ. לְמוֹרֵי-דֶרֶךְ אָנוּ זְקוּקִים! מִבְּנֵי הַמָּקוֹם! וְאַתָּה שׁוּב עִם הַחֲשָׁדוֹת שֶׁלְךָ…”

“אֲנִי לֹא חוֹשֵׁד, בִּכְלָל לֹא,” נִזְהַר חָבֵרְדֹב. “אֲנִי רַק אוֹמֵר שֶׁאַתֶּם יוֹתֵר מִדַי בּוֹטְחִים בְּנִימֶר הַזֶה. הִנֵּה סִפֵּר לִי רַק אֶתְמוֹל הַנֶהָג שֶׁל הַמֶשֶׁק הַשָׁכֵן, שֶׁגַם אֶצְלָם הָיָה מַעֲשֶׂה כָּזֶה… וְרַק בְּמַזָל לֹא…”

“שְׁמַע חָבֵרְדֹב,” אָמַר אַבָּא. “בָּאֱמֶת שֶׁזֶה לֹא נָאֶה לְךָ לִהְיוֹת חַשְׁדָן שֶׁכָּזֶה! וַהֲרֵי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעַל נִימֶר יֵשׁ דֵעָה מְצֻיֶנֶת! אַתָּה הֲרֵי שָׁמַעְתָּ מָה שֶׁאָמַר הַמַּזְכִּיר!…”

“כֵּן, כֵּן,” הִסְכִּים חָבֵרְדֹב בְּלִי חֵשֶׁק רַב. “אֲבָל זוֹ לֹא דֶרֶךְ מְכֻבֶּדֶת, לִנְסֹעַ כָּכָה! מַה יֵשׁ יְהוּדִים, אֲנִי שׁוֹאֵל, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְבַּיֵשׁ מִמִישֶׁהוּ? יֵשׁ לָנוּ מַה לְהַסְתִּיר? לֹא! אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין לָמָה כָּל הָעֵסֶק הַזֶה מִתְנַהֵל כָּכָה, בַּמַחְתֶּרֶת…”

וְאַבָּא אָמַר לוֹ:

“שְׁמַע, אוּלַי אַתָּה קְצָת צוֹדֵק. אֲבָל לְנַפֵּחַ לֹא צָרִיךְ! מָה רָצִיתָ: לִנְסֹעַ בְּרַכֶּבֶת מְהֻדֶּרֶת, וְסַבָּלִים מִתְרוֹצְצִים סְבִיבְךָ, וְאַתָּה רַק מְנַהֵל! חוֹלֵק פְּקֻדוֹת לְכָל הַצְדָדִים וּמְעַשֵׁן לְךָ סִיגַר מְשֻׁבָּח? בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד, בְּמוֹ יָדֵינוּ לַעֲבֹד – בִּשְׁבִיל זֶה בָּאנוּ מֵהַגוֹלָה!” הִתְלַהֵב אַבָּא. “לַעֲבֹד בְּעַצְמֵנוּ, בְּיָדֵינוּ אָנוּ. וְאִם מֻכְרָחִים לְהִתְגַלְגֵל עִם מוֹרֵי-דֶרֶךְ עַרְבִיִים – נִתְגַלְגֵל! וְאִם אֵין בְּרֵרָה אֶלָא לִקְנוֹת בַּנָנוֹת מִן הַכַּפְרִיִים – נִקְנֶה! וְאִם אֵין לָנוּ כֶּסֶף לְרַכֶּבֶת מְהֻדֶּרֶת – נִסַע בִּגְרוּטָאָה! הָעִקָר,” אָמַר אַבָּא, וְהֵזִיז אֶת עֲרֵמוֹת הַשַׂקִים הַצִדָה שֶׁלֹא יַפְרִיעוּ לוֹ לְנַפְנֵף בְּיָדָיו, “הָעִקָר…” רָצָה אַבָּא לְהַמְשִׁיךְ, וּפִתְאֹם הִתְגַלָה כֻּלוֹ מִחוּץ לְשַׂקִים וְרֹאשׁוֹ בָּלַט מֵעֵבֶר לְדֹפֶן הַמַשָׂאִית. וְעוֹד מְעַט, עוֹד רֶגַע, הָיָה קוֹרֶה מַשֶׁהוּ. אֲבָל נִימֶר הַטוֹב, הֵצִיץ בַּמַרְאָה וְרָאָה לְהַפְתָּעָתוֹ אֶת אַבָּא נֶחֱלָץ פִּתְאֹם כְּמוֹ אֵיזוֹ דְמוּת-רְפָאִים מִתּוֹךְ גוּשׁ הַשַׂקִים. וְהוּא נֶחֱרַד מִמְקוֹמוֹ, שָׁלַף צַוָארוֹ מִבַּעַד לַחַלוֹן הַפָּתוּחַ וְצָעַק אֶל אַבָּא:

“מַה זֶה, הִשְׁתַּגַעְתּ? לְהִסְתַּתֵּר מִיָּד!…”

וְאַבָּא נִבְהַל כַּמוּבָן וּמִהֵר לָשׁוּב וּלְהִתְכַּסוֹת בִּסְמַרְטוּטֵי-הַשַׂקִים. הַפֻּלְמוֹס נִפְסַק כַּמוּבָן, כִּי אֵיזֶה טַעַם יֵשׁ לְנַהֵל פֻּלְמוֹס מִתַּחַת לְמַעֲטֶה מַחֲנִיק שֶׁל שַׂקִים, אֲפִלוּ אֵינְךָ יָכוֹל לְנַפְנֵף בְּיָדֶיךָ נִפְנוּפֵי שִׁכְנוּעַ וְהוֹכָחָה כְּמוֹ שֶׁדוֹרֵשׁ הַוִכּוּחַ?

“חִזְקוּ וְאִמְצוּ חֶבְרֶה!” נִשְׁמְעָה שַׁאֲגָתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָהוּ מִתּוֹךְ תָּא הַמְכוֹנִית. “הָעִקָר לֹא לְהִתְיָאֵשׁ!”

קַל הָיָה לוֹ לוֹמַר “לֹא לְהִתְיָאֵשׁ” מֵאֵצֶל הַהֶגֶה שֶׁלוֹ, מִתּוֹךְ מִשְׁקְפֵי הַנֶהָג שֶׁלוֹ. אֲבָל מֵאָחוֹר בְּתוֹךְ הָאַרְגָז הָיָה דַי מְדֻכְדָךְ. וַאֲפִלוּ מְיֹאָשׁ. הֲרֵי לָכֶם קְנִיַת בַּנָנוֹת. מֵאֵיזֶה כְּפָר מְרֻחָק שֶׁבִּקְצֵה הָעוֹלָם! וְעַד שֶׁאַתֶּם מַגִיעִים אֵלָיו, אֲפִלוּ נִשְׁמַתְכֶם פּוֹרַחַת מֵרֹב טִלְטוּלֵי הַדֶרֶךְ הַקָשִׁים.

וַהֲרֵי מִחוּץ לַמְכוֹנִית נִצָבִים לָהֶם הָרֵי-שׁוֹמְרוֹן הַיְפֵהפִים, עֲגֻלֵי-הַכִּפּוֹת, מְכֻסֵי שִׂיחִים רֵיחָנִיים. מִחוּץ לַמַשָׂאִית עוֹלֶה לוֹ בֹּקֶר אֲבִיבִי נֶהְדָר, מָלֵא בְּצִיּוּצֵי צִפֳּרִים וּקְרִיאוֹת מַרְכֹּלֶת שֶׁל סוֹחֲרִים. שַׁיָרוֹת חֲמוֹרִים וּגְמַלִּים הוֹלְכוֹת לִשְׁנֵי צִדֵי הַכְּבִישׁ עֲמוּסִים בִּסְחוֹרוֹת סַסְגוֹנִיוֹת. וּבְגַנֵי הַיָרָק הַפְּזוּרִים לְאֹרֶךְ הָעֲמָקִים מְנַצְנְצִים לָהֶם בִּגְדֵי הַצִבְעוֹנִים שֶׁל הַפַלָחִיוֹת.

אָח אָח, אִלוּ הָיְתָה אִמָא יוֹשֶׁבֶת כָּאן אִתָּנוּ, עַכְשָׁו, בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הַזוֹ, הָיְתָה מְלַגְלֶגֶת וַדַאי עַל אַבָּא וְאוֹמֶרֶת:

“כָּכָה נוֹסְעִים לִרְאוֹת אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? כָּכָה הַיֶלֶד יִזְכֹּר מַשֶׁהוּ? בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ הָיִיתָ לְטַלְטֵל אוֹתוֹ אִתְּךָ? לְסַכֵּן אוֹתוֹ? הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ מַעֲשֵׂה שִׁגָעוֹן…”

אֲבָל אַבָּא לֹא הָיָה מְוַתֵּר לָהּ, אֲנִי בָּטוּחַ בָּזֶה גַם הַיוֹם, וְהָיָה מֵשִׁיב לָהּ בְּהִתְלַהֲבוּת:

“אִם צָרִיךְ לִנְסֹעַ בִּ’גְרוּטָאָה' – אָז נִסַע! וְאִם צָרִיךְ לְהִתְכַּסוֹת בְּשַׂקִים – נִתְכַּסֶה! וְאִם צָרִיךְ לִנְסֹעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִבְּלִי לִרְאוֹת אוֹתָהּ – לֹא נִרְאֶה! הָעִקָר…”

אֲבָל אוּלַי לֹא כְּדַאי לְהַרְגִּיז שׁוּב אֶת אַבָּא, שֶׁלֹּא יִתְלַהֵב פִּתְאֹם וְלֹא יִזְרֹק שׁוּב מֵעָלָיו אֶת עֲרֵמַת הַשַׂקִים. וְלֹא נִהְיֶה צְפוּיִים שׁוּב לְסַכָּנַת הִתְגַלוּת, כְּמוֹ קֹדֶם…

חָבֵרְדֹב שָׁכַב לוֹ מְכֻוָץ כֻּלוֹ וְלֹא הִפְסִיק לְהִתְאַנֵחַ.

“מַה זֶה אַתָּה מִתְאַנֵחַ שָׁם?” שָׁאַל אוֹתוֹ אַבָּא.

“מַה זֶה אֲנִי נֶאֱנָח? אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לְהִתְאַנֵחַ? רַק תַּחְשֹׁב בַּדָבָר,” אָמַר לְאַבָּא מִבַּעַד לַשַׂקִים. “רַק תַּחְשֹׁב וְתָבִין: בַּדֶרֶךְ לְשָׁם, כְּלוֹמַר אֶל הַבַּנָנוֹת, אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים מִתַּחַת לַשַׂקִים. אֲבָל מַה יִהְיֶה בַּדֶרֶךְ חֲזָרָה? כְּלוּם נִשְׁכַּב כָּל הַדֶרֶךְ תַּחַת הַשְׁתִילִים?…”

אַבָּא לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהָשִׁיב לוֹ. כִּי אֲנִי קָפַצְתִּי וְהִקְדַמְתִּי אוֹתוֹ, וְהֵשַׁבְתִּי בִּמְקוֹמוֹ:

“אִם צָרִיךְ לִשְׁכַּב מִתַּחַת לַשַׂקִים – אָז נִשְׁכַּב! וְאִם נֵאָלֵץ לִכְרֹעַ כָּל הַדֶרֶךְ בַּחֲזָרָה מִתַּחַת לַשְׁתִילִים – אָז…” לֹא הִסְפַּקְתִּי לִגְמֹר, כִּי פִּתְאֹם הִגִיעָה אֵלֵינוּ קְרִיאָתוֹ הַנִרְגֶשֶׁת שֶׁל יְחִזְקִיָהוּ:

“חֶבְרֶה, שֶׁקֶט! שִׁכְבוּ בְּשֶׁקֶט, אַל תָּזוּזוּ! אֲנַחְנוּ מִתְקָרְבִים לִשְׁכֶם!…”

לֹא שַׁרְנוּ שִׁירֵי מוֹלֶדֶת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. לֹא סִפַּרְנוּ הֲלָצוֹת וְלֹא נָשָׂאנוּ דְבָרִים. הִשְׁתַּתַּקְנוּ כְּמוֹ דָגִים. אַבָּא קֵרֵב אוֹתִי אֵלָיו, כָּכָה, שַׂק אֶל שַׂק. וְחָבֵרְדֹב גַם הוּא נִדְרַךְ כֻּלוֹ.

“הַגְרוּטָאָה” חָדְלָה פִּתְאֹם מְטַלְטֵלוֹת-הָאֵימָה שֶׁלָהּ, צִלְצוּלֵי בְּרָגֶיהָ נִשְׁתַּתְּקוּ לְפֶתַע וְהִיא הֶחֱלִיקָה בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה עַל אֵיזֶה כְּבִישׁ לְלֹא בּוֹרוֹת. רֵיחוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִים חָדְרוּ אֶל אַרְגַז הַמַשָׂאִית, אֶל מִתַּחַת לַשַׂקִים, וְקוֹלוֹת שֶׁל עִיר וַהֲמוֹנָהּ נִשְׁמְעוּ פִּתְאֹם, קְרוֹבִי ם מְאֹד. נִלְחַצְנוּ אַל רִצְפַּת הַ“גְרוּטָאָה”. הִרְגַּשְׁנוּ וְיָדַעְנוּ שֶׁהִנֵה עַכְשָׁו, נִכְנַסְנוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְתוֹכֵכִי הָעִיר שְׁכֶם.

פרק רביעי: חֲצִיַת שְׁכֶם

שְׁכֶם הָעִיר הַגְדוֹלָה, שְׁכֶם הָעִיר הָרָעָה סָגְרָה עָלֵינוּ מִכָּל הַעֲבָרִים. הַ“גְרוּטָאָה” הֵאֵטָה מֵהֲלָכָה, וְכִמְעַט שֶׁלֹא זָזָה מִמְקוֹמָהּ. הֲמוֹנֵי אָדָם וּבְהֵמָה מִלְאוּ אֶת הָרְחוֹב וְהַמְכוֹנִיוֹת שֶׁנִתְקְעוּ בְּתוֹךְ נַחֲלֵי הָאָדָם צָפְרוּ בְּצוֹפְרֵיהֶן בְּקוֹלוֹת עַזִים. הָרַעַשׁ הָיָה נוֹרָא. מַקְהֵלוֹת-הַצוֹפְרִים, קְרִיאוֹת הַמְחַמְרִים, שַׁאֲגוֹת הָרוֹכְלִים, וּצְרִיחוֹת הַיְלָדִים מִלְאוּ אֶת הָאֲוִיר בְּשָׁאוֹן עָצוּם.

“אֵין דָבָר,” אָמַר נִימֶר לְחִזְקוּ, “כָּל זְמַן שֶׁהָרַעַשׁ רוֹעֵשׁ – זֶהוּ סִימָן טוֹב! אוֹי וַאֲבוֹי יִהְיֶה לָנוּ, כְּשֶׁיִשְׁתַּתֵּק פִּתְאֹם הָרְחוֹב…”

הַמַהֲלָךְ הָאִטִי שֶׁל הַ“גְרוּטָאָה” עִצְבֵּן קְצָת אֶת נִימֶר. הֲלֹא הוּא הַיָחִיד בְּכָל הַחֲבוּרָה שֶׁיָדַע מָה עוֹד מְצַפֶּה לָנוּ בְּהֶמְשֵׁךְ הַדֶרֶךְ. הֲרֵי הָיְתָה עוֹד לְפָנֵינוּ הַדֶרֶךְ מִשְׁכֶם אַל בִּקְעַת בֵּית-דָגָ’ן, וְאַחַר-כָּךְ הַדֶרֶךְ הַמְשֻׁבֶּשֶׁת אֶל הַכְּפָר עַצְמוֹ. וְאַחַר כָּךְ: הַעֲמָסַת הַשְׁתִילִים בַּמִשְׁתָּלָה, עֲבוֹדָה קָשָׁה וּמְאֻמֶצֶת שֶׁלֹא תִּסְתַּיֵּם בִּמְהִירוּת. וְאַחַר-כָּךְ הַדֶרֶךְ חֲזָרָה. וּלְפָנֵינוּ עוֹד חֲצִיַת שְׁכֶם בַּשֵׁנִית, לִפְנוֹת-עֶרֶב. לֹא טוֹב יִהְיֶה לַחֲצוֹת אֶת שְׁכֶם לְאַחַר רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה! אֲבָל כָּאן הַ“גְרוּטָאָה” כִּמְעַט אֵינָהּ זָזָה, הָרְחוֹב סָתוּם וְנִימֶר מַתְחִיל לְהִתְמַלֵא דְאָגָה.

הֲרֵי כָּל דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ יָכוֹל עַכְשָׁו לִגְרֹם לְעִכּוּב גָדוֹל! הֲרֵי בִּגְלַל כָּל מַעֲשֶׂה שֶׁל שְׁטוּת אֲנַחְנוּ עֲלוּלִים לְהִקָלַע לְצָרָה שֶׁלֹא נוּכַל לְהֵחָלֵץ מִמֶנָה בִּמְהֵרָה! אִלוּ לְפָחוֹת הָיְתָה הַ“גְרוּטָאָה” מִתְקַדֶמֶת בְּיֶתֶר זְרִיזוּת! אִלוּ הָיְתָה נִמְצֵאת כְּבָר מוּל שַׁעַר תַּחֲנַת-הַמִשְׁטָרָה! אִלוּ הָיָה הָרְחוֹב פָּנוּי יוֹתֵר, וְהַהִתְקַדְמוּת מְהִירָה יוֹתֵר! אָז אוּלַי הָיִינוּ נֶחֱלָצִים לְלֹא כָּל פֶּגַע…

שָׁכַבְתִּי לִי עַל אַרְגַז הַּמַּשָׂאִית, פָּנַי כְּבוּשִׁים וַהֲדוּקִים אֶל רִצְפַּת הַבַּרְזֶל. וְהִנֵה גִלִיתִי פִּתְאֹם חוֹר לֹא גָדוֹל בְּתוֹךְ הָרִצְפָּה, שֶׁמִבַּעֲדוֹ אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אֶת הַכְּבִישׁ שֶׁמִתַּחַת לַמַשָׂאִית. כְּשֶׁהֵזַזְתִּי עֵינַי כֹּה וָכֹה, יָכֹלְתִּי גַם לִרְאוֹת מְעַט מִן הַנַעֲשֶׂה עַל הַמִדְרָכוֹת, לְצִדֵי הַכְּבִישׁ. זֶה הָיָה מַרְאֶה נִפְלָא. מַקְסִים וּמוֹשֵׁךְ אֶת הָעַיִן. הִתְכַּוַצְתִּי כֻּלִי מוּל הַחוֹר הַקָטָן, כְּאִלוּ רוֹצֶה אֲנִי לַעֲבֹר וְלַחֲמֹק בַּעֲדוֹ הַחוּצָה.

“אַבָּא,” צָעַקְתִּי, “אֲנִי רוֹאֶה, אֲנִי רוֹאֶה!”

“שַׁה, שַׁה,” הִסָה אוֹתִי אַבָּא, “אַל תָּקִים רַעַשׁ!”

וְחָבֵרְדֹב שָׁאַל:

“אֲבָל מָה אַתָּה רוֹאֶה שָׁם?”

“אֶת הַכְּבִישׁ!” קָרָאתִי, “וְגַם אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁהוֹלְכִים בְּצִדוֹ. וַאֲפִלוּ קְצָת חֲנֻיוֹת!”

“יֶלֶד, מָה?” אָמַר חָבֵרְדֹב לְאַבָּא בְּנִימָה פִילוֹסוֹפִית, “רוֹאָה חוֹר קָטָן – וְחוֹשֵׁב שֶׁרוֹאֶה אֶת הָעוֹלָם.”

“אֵין דָבָר,” אָמַר אַבָּא, “שֶׁיִּרְאֶה קְצָת. הֲלֹא בִּשְׁבִיל זֶה לָקַחְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַטִיוּל הַזֶה!…”

“טִיוּל נָאֶה,” אָמַר חָבֵרְדֹב. “בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה! לְהִסְתַּתֵּר כְּמוֹ גַנָבִים! מֵילָא אֲנַחְנוּ, אֲבָל הַיֶלֶד…”

אַבָּא לֹא הֵשִׁיב לוֹ וּפָנָה אֵלַי.

“זוֹהִי שְׁכֶם,” אָמַר לִי. “הָעִיר שְׁכֶם. וּמִכָּאן כְּבָר לֹא רָחוֹק אֶל מִשְׁתֶּלֶת הַבַּנָנוֹת.”

לְפֶתַע עָצְרָה הַ“גְרוּטָאָה” בַּחֲרִיקַת מָנוֹעַ > פִּתְאֹמִית.

אֲנַחְנוּ הִתְגַלְגַלְנוּ בֵּינוֹת לַשַׂקִים, וְהוּטַחְנוּ אֶל הַקִירוֹת הֲטָחָה רַבָּה. דִין וּדְבָרִים בְּעַּרְבִית הֵחֵל לְהִתְגַלְגֵל בְּאָזְנֵינוּ. אַבָּא וְחָבֵרְדֹב קֵרְבוּ אָזְנֵיהֶם בְּשֶׁקֶט, מֵאָחוֹר, אֶל תָּא הַנֶהָג: לִשְׁמֹעַ מַה מִתְרַחֵשׁ שָׁם. מִי זֶה עָצַר אוֹתָנוּ פִּתְאֹם בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי שֶׁל שְׁכֶם, וּמַה הוּא רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ.

קוֹלוֹת שִׂיחָה בְּעַרְבִית הֵחֵלוּ עוֹלִים מִן הַתָּא. מִישֶׁהוּ עָמַד עַל הַמַדְרֵגָה וְדִבֵּר עִם נִימֶר בְּקוֹל חֲרִישִׁי. הִתְקָרַבְנוּ בַּחֲשַׁאי, עֲטוּפִים בְּשַׂקִים, כְּדֵי לְהַקְשִׁיב אֶל הַקוֹלוֹת. אַבָּא שֶׁהֵבִין מְעַט עַרְבִית נֶאֱנַח לְפֶתַע אַנְחַת הֲקָלָה וְאָמַר:

“זֶה בְּסֵדֶר. זֶה מִישֶׁהוּ שֶׁמַכִּיר אֶת נִימֶר.”

יְחִזְקִיָהוּ נָהַג עַכְשָׁו בְּאִטִיוּת רַבָּה. בְּיָדוֹ הָאַחַת נוֹהַג וּבִשְׁנִיָה מְכַסֶה פָּנָיו. עַד שֶׁיָרֵד הָאִישׁ מִן הַמַדְרֵגָה, וְנִימֶר אָמַר אֵלָיו:

“שְׁמַע חִזְקוּ: זֶה הָיָה אֶחָד מִבְּנֵי כְּפָרִי. הוּא אָמַר לִי שֶׁבְּמֶרְכַּז הָעִיר יֶשְׁנָהּ הִתְקַהֲלוּת. הַהִתְקַהֲלוּת הַזוֹ מְבַשֶׂרֶת רָעוֹת. טוֹב הָיָה אִלוּ יָכֹלְנוּ לִבְחֹר לָנוּ דֶרֶךְ צְדָדִית. אֲבָל הַדְרָכִים הַצְדָדִיוֹת חֲסוּמוֹת גַם הֵן. שְׁמַע חִזְקוּ, אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה כָּךְ: כְּשֶׁנַגִיעַ אֶל הַמַחְסוֹם אַתָּה תָּאֵט, אֲנִי אֶעֱמֹד עַל הַמַדְרֵגָה כְּאִלוּ אֲנִי מְחַפֵּשׂ דְבַר-מָה. וְאָז אֶקְפֹּץ לְמַטָה כְּאִלוּ רַק לְרֶגַע, כְּאִלוּ רַק לְדַבֵּר עִם הָאֲנָשִׁים. אַתָּה חִזְקוּ – בְּרֶגַע שֶׁאֶקְפֹּץ סַע מַהֵר כְּכָל שֶׁתּוּכַל! אַל תַּעְצֹר וְאַל תִּפְנֶה! עַד שֶׁתֶּחֱצֶה אֶת כָּל הָעִיר וְתַגִיעַ אֶל הַצֹמֶת שֶׁבְּמִזְרַח הֵעִיר, אַחֲרֵי הַמִשְׁטָרָה. שָׁם יְחַכֶּה לְךָ הָאִישׁ הַזֶּה מִבְּנֵי כְּפָרִי. אַתָּה תַּעְצֹר אֶצְלוֹ וַאֲנִי כְּבָר אַגִיעַ. שָׁמַעְתָּ? אַל תַּעְצֹר לְאַף אֶחָד! לֹא עִירוֹנִי, לֹא פַלָח וְלֹא שׁוֹטֵר! וְטוּס מַהֵר! עַד שֶׁהַ’גְרוּטָאָה' תִּתְפָּרֵק! וְאַל תִּשְׁכַּח לַחֲנוֹת בַּצֹמֶת, הֵבַנְתָּ?…”

“זֶה בְּסֵדֶר,” נָהַם חִזְקוּ, “אַתָּה נִימֶר, סְמֹךְ עָלַי. וַחֲזַק וֶאֱמָץ! וְתִזָּהֵר כְּשֶׁאַתָּה קוֹפֵץ שֶׁלֹא תַּחְטֹף נֶקַע בָּרֶגֶל… לְהִתְרָאוֹת!”

“לְהִתְרָאוֹת,” נוֹפֵף אֵלָיו נִימֶר בְּיָדוֹ, פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְיָצָא אֶל הַמַדְרֵגָה. עוֹד דַקָה אוֹ שְׁתַּיִם נָסַע כָּךְ, בַּעֲמִידָה, כְּשֶׁרַגְלוֹ הָאַחַת נִצֶבֶת עַל הַמַדְרֵגָה וּבְרַגְלוֹ הַשְׁנִיָה הוּא מְגָרֵשׁ אֶת אַבְנֵי הַמִדְרָכָה.

פִּתְאֹם שָׁמַט רַגְלָיו וְהֵטִיחַ אֶת הַדֶלֶת לַאֲחוֹרָיו בְּחָזְקָה עַד שֶׁרָעֲדָה זְכוּכִית הַמַרְאָה וְכִמְעַט שֶׁנִסְתַּדְקָה. וְחִזְקוּ, הוּא לְבַדוֹ מִכָּל הָאֲנָשִׁים בִּרְחוֹבָהּ הָרָאשִׁי שֶׁל שְׁכֶם, שָׁמַע אֶת נִימֶר מְלַחֵשׁ:

“עַכְשָׁו, חִזְקוּ! עַכְשָׁו טוּס! עַכְשָׁו גוֹרַל הַשְׁלִיחוּת בְּיָדֶיךָ! מַהֵר וְטוּס, וְאַל תַּעְצֹר!…”

טִיסַת-מְכוֹנִיוֹת כְּמוֹ שֶׁטַסְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל שְׁכֶם, רְכוּבִים עַל גַבֵּי גְרוּטָאָה מִתְפּוֹרֶרֶת, פְּלִיטַת-הַצָבָא-הַבְּרִיטִי – טֶרֶם טַסְתִּי מֵאָז וְעַד הַיוֹם. זוֹ לֹא הָיְתָה טִיסָה – זֶה הָיָה מְעוֹף בְּרָקִים. לֹא הָרוּחַ שָׁרְקָה בְּאָזְנֵינוּ אֶלָּא אֵיזוֹ סוּפַת הוּרִיקָן אַדִירָה שֶׁיָרְדָה עַל אַרְגַז הַמַשָׂאִית וְאִיְמָה לְרַסְקוֹ. לֹא חַשְׁנוּ כְּלָל בַּטַלְטֵלָה כֵּיוָן שֶׁלֹּא חָדַלְנוּ לְהִטַלְטֵל אֲפִלוּ רֶגַע אֶחָד. כָּל כָּךְ מְהִירָה הָיְתָה שַׁעֲטַת-הַמַשָׂאִית, מְהִירָה יוֹתֵר מִן הַמַכּוֹת שֶׁחָלְקָה לָנוּ בְּכָל חֲלָקֶיהָ: בִּבְרָגֶיהָ, בְּוָוֶיהָ, בְּחִשׁוּקֶיהָ, בִּטְרִיזֶיהָ וּבְכָל חֲתִיכוֹת הַמַתֶּכֶת וְהָעֵץ הַבּוֹלְטוֹת שֶׁלָּהּ… מַה יֵשׁ לְדַבֵּר: מַמָשׁ טִיסַת-נַדְנֵדוֹת שֶׁל בְּרָקִים בְּסוּפָה!…

מַאֲבַק אֵיתָנִים נֶאֶבְקוּ אַבָּא וְחָבֵרְדֹב עִם כְּסוּת-הַשַׂקִים שֶׁלָהֶם. הָרוּחַ הַנוֹרָאָה שֶׁיָרְדָה עָלֵינוּ אִיְמָה לַחְטֹף מֵהֶם אֶת כְּסוּתָם וַאֲפִלוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם, וּלְהַשְׁאִירָם מוּטָלִים חֲשׂוּפִים בְּאַרְגַז הַמַשָׂאִית. מֻפְקָרִים לְכָל מַבָּט עַיִן סַקְרָנִי. הֵם נֹאחֲזוּ בַּשַׂקִים בְּכָל כֹּחָם, נֶאֶבְקוּ עִמָהֶם בְּחֵרוּק שִׁנַיִם. הִתְפַּתְּלוּ וְנִכְרְכוּ זֶה בָּזֶה וְנִקְשְׁרוּ זֶה בָּזֶה בִּידֵיהֶם, בְּרַגְלֵיהֶם וַאֲפִלוּ בְּ… שִׁנֵיהֶם. וַאֲנִי? שׁוֹאֲלִים אַתֶּם, מֶה הָיָה עָלַי? אֵיךְ נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי בְּתוֹךְ הַמַשָׂאִית, וְלֹא הִתְעוֹפַפְתִּי לִי הַחוּצָה?

אַבָּא הוּא שֶׁהִצִיל אוֹתִי. הוּא פָּשׁוּט הִשְׂתָּרֵעַ עָלַי, הֵעִיק עָלֵי בְּכָל כָּבְדוֹ, וּלְחֵץ אוֹתִי בְּגַבּוֹ אֶל דֹפֶן הַתָּא. וְכָךְ הִתְמִיד בְּלַחֲצוֹ עַד שֶׁלֹא נָתַן לִי לַחֲמֹק מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ אֲפִלוּ לְרֶגַע. הוּא שֶׁהָיָה לִי לְמָגֵן בַּסוּפָה, לִמְשַׁבֵּר-רוּחַ, לְעֹגֶן אֵיתָן בַּסְעָרָה.

“חִזְקוּ,” צָרְחוּ אַבָּא וְחָבֵרְדֹב כְּאֶחָד, “חִזְקוּ חֲדַל! חִזְקוּ אַתָּה הוֹרֵג אוֹתָנוּ!… חִזְקוּ רַחֵם עָלִינוּ!” עִם שְׁרִיקַת הָרוּחַ הַתּוֹסֶסֶת כְּאִלוּ נִשְׁמַע הִמְהוּמוֹ הַמַרְגִּיעַ שֶׁל יְחִזְקִיָהוּ:

“חֶבְרֶה, זֶה בְּסֵדֶר, מָה אַתֶּם נֶאֱנָחִים שָׁם? צָרִיךְ לָטוּס וְאֵין מַה לְהִבָּהֵל. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, חֶבְרֶה, אֲנַחְנוּ נַגִיעַ!…”

אַבָּא הֵסִיר מֵעַל פָּנָיו אֶת הַשַׂקִים שֶׁחָבְרוּ עָלָיו לְהַחֲנִיקוֹ, קֵרֵב אֶת פִּיו לְאָזְנוֹ שֶׁל חָבֵרְדֹב וְשָׁאַג:

“אִם צָרִיךְ לָטוּס – אָז נָטוּס! וְאִם נִהְיֶה מֻכְרָחִים לָעוּף בִּשְׁבִיל לְהָבִיא אֶת הַבַּנָנוֹת – עוֹף נָעוּף! הָעִקָר…”

עוֹד לֹא הִסְפִּיק אַבָּא לוֹמַר מַהוּ הָעִקָר – וְהַמַשָׂאִית נִבְלְמָה בְּפִתְאֹמִיוּת כָּזוֹ, עַד שֶׁהִרְגַשְׁנוּ שֶׁהַקֵץ קָרוֹב. הַבְּלִימָה הָאֲיֻמָה הָיְתָה מְלֻוָה בִּילָלָה צוֹרֶמֶת וְנוֹקֶבֶת אֶת הָאֹזֶן, בְּרֵיחוֹת עָשָׁן מְעֻפָּשִׁים שֶׁעָלוּ מִן הַבְּלָמִים, וּבְמִין עֲרָפֶל כֵּהֶה וְסָמִיךְ שֶׁהֶאֱפִיל עָלֵינוּ מַמָשׁ אֶת אוֹר הַיוֹם. חֲשֵׁכָה מַבְהִילָה יָרְדָה עָלֵינוּ, וּלְרֶגַע אֶחָד לֹא יָדַעְנוּ כְּלָל מָה אִתָּנוּ וּמֶה עָלָה לְעַצְמוֹתֵינוּ…

מִשֶׁהִתְפַּזֵר הָעֲרָפֶל, רָאִינוּ אֶת עַצְמֵנוּ חוֹנִים בְּאֵיזֶה מָקוֹם שָׁקֵט, רָחוֹק מִן הָעִיר וּמֵהֲמוֹנָהּ. יוֹם אֲבִיבִי חָמִים וְנָעִים עָמַד בַּחוּץ. קִרְעֵי עֲנָנִים לְבַנְבַּנִים טִיְלוּ לָהֶם עִם הָרוּחַ הַקַלָה בַּשָׁמַיִם הַכְּחֻלִים. הַרְחֵק לְמַעְלָה, בִּמְקוֹם שֶׁהָעַיִן בְּקֹשִׁי רוֹאָה שָׁם, דָאוּ לָהֶן לְהָקוֹת מַכְסִיפוֹת שֶׁל חֲסִידוֹת נוֹדְדוֹת, וְנָעוּ לְאִטָן אֶל הָאֹפֶק. אֵיזוֹ דְמָמָה נִפְלָאָה עָמְדָה בַּאֲוִיר, וְרֵיחוֹת שֶׁל פְּרִיחָה אֲבִיבִית עַזָה הִקִיפוּ אֶת הַמַשָׂאִית מִכָּל צַד.

לֹא יָכֹלְנוּ עוֹד לְהִתְאַפֵּק. זָרַקְנוּ מֵעָלֵינוּ אֶת סְמַרְטוּטִי הַשַׂקִים וְהִתְרוֹמַמְנוּ לִרְאוֹת: אֵיפֹה עוֹמְדִים אָנוּ בָּעוֹלָם. שַׁלְוָה עֲמֻקָה נָחָה בַּכֹּל. גַם חִזְקוּ נָח לוֹ אֶל הַהֶגֶה, שָׁמוּט רֹאשׁ וְיָדַיִם, כְּאִלוּ נִרְדַם. אִישׁ לֹא הֵפֵר אֶת הַשֶׁקֶט, וּמִסָבִיב לֹא נִרְאֲתָה נֶפֶשׁ חַיָה.

“מָה הָעִנְיָן, חִזְקוּ?” הִתְעוֹרֵר וְשָׁאַל חָבֵרְדֹב בִּדְאָגָה קַלָה. “אַתָּה בְּסֵדֶר? הֵיכָן אֲנַחְנוּ? לְמִי אָנוּ מְחַכִּים? וּמַה יִהְיֶה עַכְשָׁו? וְלָמָה עָזַב אוֹתָנוּ נִימֶר פִּתְאֹם?”

חִזְקוּ הִתְנָעֵר מֵעַל הַהֶגֶה וְחִיֵךְ אֵלֵינוּ בִּמְלֹא פָּנָיו.

“אֵיךְ הָיְתָה הַטִיסָה, מָה? וְהָעֲצָמוֹת בַּמָקוֹם?”

“אֲבָל חִזְקוּ,” הִתְעַצְבֵּן חָבֵרְדֹב, “מָה אַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עַכְשָׁו? אֵיפֹה הוּא נִימֶר הַזֶה? מָתַי יָבוֹא?” חִזְקוּ צָחַק אֵלֵינוּ, וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל הַמַרְאָה.

“הִנֵה הוּא הוֹלֵךְ. הַבִּיטוּ, זֶה לֹא נִימֶר, אֲבָל זֶהוּ יְדִידוֹ. גַם זוֹ לְטוֹבָה. אַל דְאָגָה, מִיָד יוֹפִיעַ גַם נִימֶר.”

וְאָמְנָם לֹא אָרְכָה הַשָׁעָה, וּבָא גַם נִימֶר. וְהֵם שְׁנֵיהֶם, נִימֶר וִידִידוֹ, עָלוּ וְטִפְּסוּ עַל הַ“גְרוּטָאָה”.

“הִצְלַחְנוּ, מָה?” שָׁאַל נִימֶר וַאֲפִלוּ לֹא צִפָּה לִתְשׁוּבָה.

“יַלְלַהּ! צָרִיךְ לְמַהֵר! זֶה כְּבָר לֹא רָחוֹק. הִנֵּה בִּקְעַת בֵּית-דָגָ’ן כְּבָר לְפָנֵינוּ.”

נִימֶר הֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל בִּקְעָה רְחָבָה וְנֶחְמָדָה שֶׁרָבְצָה לָהּ בֵּין הֶהָרִים הַגְבוֹהִים שֶׁמִסָבִיב. הַכְּבִישׁ נִגְמָר כָּאן, בַּצֹמֶת, וּמִכָּאן אֶל הַכְּפָר וְאֶל הַמִשְׁתָּלָה מוֹלִיכָה רַק דֶרֶךְ-עָפָר מְשֻׁבֶּשֶׁת, מְלֵאַת מַהֲמוֹרוֹת וְחַתְחַתִּים.

“מַזַלְכֶם,” אָמַר נִימֶר, “שֶׁהַגְּשָׁמִים כְּבָר חָלְפוּ וְהָאֲדָמָה כְּבָר יְבֵשָׁה. בִּימֵי הַחֹרֶף הוֹפֶכֶת כָּל הַבִּקְעָה לְמִין קְעָרָה אַחַת בּוֹגְדָנִית שֶׁל בֹּץ עָמֹק וְטוֹבְעָנִי. אֲנִי מְקַוֶה,” הוֹסִיף פִּתְאֹם מְהֻרְהָר, “שֶׁאַף אֶחָד לֹא גִלָה אוֹתָנוּ. כִּי עִם הָעִיר הַזֹּאת, עִם שְׁכֶם, אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁעוֹד לֹא גָמַרְנוּ…”

אַבָּא הִרְשָׁה לִי עַכְשָׁו לָשֶׁבֶת בְּגָלוּי עַל הַשַׂקִים וְלִצְפּוֹת לְכָל הַעֲבָרִים. חֲלָקוֹת קְטַנוֹת כְּבָר הִצְהִיבוּ עַל מַדְרֵגוֹת הֶהָרִים. עֶדְרֵי צֹאן הָיוּ פְּזוּרִים בֵּין הַסְלָעִים וּמֵרָחוֹק, מִתּוֹךְ אֵיזֶה עֲרָפֶל תְּכַלְכַּל נִשְׁקְפוּ אֵלֵינוּ הֶהָרִים הָרְחוֹקִים שֶׁמֵעֵבֶר לִנְהַר הַיַבֹּק. זֶה הָיָה נִפְלָא לָשֶׁבֶת כָּכָה עַל הַמַשָׂאִית הַחוֹרֶקֶת וְלִבְלֹעַ אֶת נוֹף הָרֵי שׁוֹמְרוֹן בְּתַאֲוָה רַבָּה.

“פְּקַח עֵינֶיךָ וְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב,” אָמַר לִי אַבָּא “הִסְתַּכֵּל וּזְכֹר. יוֹם יָבוֹא וְאַתָּה תִּהְיֶה מֻכְרָח לְהִזָכֵר שׁוּב בַּיוֹם הַזֶה וּבַמַרְאוֹת הַלָלוּ. זוֹהִי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּשְׁבִילָהּ לָקַחְתִּי אוֹתְךָ אֶל הַטִיוּל הַזֶה.”

“כֵּן, אַבָּא,” עָנִיתִי. “אֲנִי מַבִּיט הֵיטֵב. אֲנִי אֶזְכֹּר, אַבָּא. אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח.”

פרק חמישי: בְבֵית דָגָ’ן

בַּחֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל נִימֶר כְּבָר חִכְּתָה לָנוּ כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְלֹא רַק בָּנָיו, בְּנוֹתָיו וְאִשְׁתּוֹ, אֶלָא גַם אֶחָיו וּבְנֵיהֶם וְעוֹד כָּל מִינֵי קְרוֹבִים וּמְקֹרָבִים. כֻּלָּם עָסְקוּ בַּעֲבוֹדָה, בַּהֲכָנַת הַשְׁתִילִים לְמִשְׁלוֹחַ, וְחִכּוּ לָנוּ בְּקֹצֶר-רוּחַ. הֵם קִבְּלוּ אֶת פָּנֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְלוּיָה. בְּנִפְנוּפִי בִּרְכוֹת שָׁלוֹם וּבִנְשִׁיקוֹת-אֲוִיר נִלְהָבוֹת. הַיְלָדִים הַקְטַנִים, יְלָדָיו שֶׁל נִימֶר וְיַלְדֵי קְרוֹבָיו רָצוּ אַחֲרֵינוּ בְּסִמְטְאוֹת הַכְּפָר וְלֹא נִבְהֲלוּ כְּלָל מֵעֲנַן הֶעָשָׁן וְהָאָבָק שֶׁאָפַף אֶת הַ“גְרוּטָאָה” וְנִשְׁאַר גַם אַחֲרֵי שֶׁחָלְפָה, עוֹמֵד וּמְרַחֵף בָּאֲוִיר. כַּנִרְאֶה שֶׁלֹא בְּכָל יוֹם מִזְדַמֶנֶת מְכוֹנִית אֶל הַכְּפָר. וְהַיְלָדִים לֹא יָכְלוּ לִכְבֹּשׁ סַקְרָנוּתָם.

“רְאֵה, רְאֵה,” אָמַר לִי אַבָּא, “רָצִים הַקְטַנִים אַחֲרֵינוּ וְאֵינָם מִתְעַיְפִים כְּלָל.”

קַמְתִּי מִמְקוֹם מוֹשָׁבִי כְּדֵי לְהֵיטִיב לִרְאוֹתָם, וְהַיְלָדִים קִבְּלוּנִי בְּשִׂמְחָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת. לֹא, זֹאת לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם, שֶׁבֵּין הַנוֹסְעִים הַיְהוּדִים שֶׁהִגִיעוּ אֶל חֲצֵרוֹ שֶׁל נִימֶר לִקְנוֹת בַּנָנוֹת, נִמְצָא גַּם יֶלֶד יְהוּדִי קָטָן. עַכְשָׁו הָיָה לְרִיצָתָם טַעַם נוֹסָף. הֵם אוֹתְתוּ אֵלַי בְּכָל מִינֵי סִימָנִים. קָרְצוּ לִי בְּעֵינֵיהֶם, קָפְצוּ וְעָרְכוּ רִקוּדִים בָּאֲוִיר, מָחֲאוּ כַּפֵּיהֶם הַקְטַנּוֹת, הֵילִילוּ בְּקוֹלוֹתֵיהֶם הַדַקִים וְצָרְחוּ צְרִיחוֹת שִׂמְחָה מוּזָרוֹת. וְהַכֹּל לִכְבוֹדִי, בִּמְיֻחָד לִכְבוֹדִי. לִכְבוֹד הָאוֹרַח הַקָטָן, שֶׁבָּא אֶל הַכְּפָר רָכוּב עַל מַשָׂאִית מוּזָרָה, וּמַבִּיט בְּסַקְרָנוּת מֻפְלֶגֶת עַל מִנְהֲגֵיהֶם הַשׁוֹבָבִים שֶׁל יַלְדֵי הַכְּפָר הָעַרְבִיִים. רַק עָצַרְנוּ בַּחֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל נִימֶר; מִיָד מִהֵר וְהִזְעִיק אֵלָיו אֶת קְהַל מְקֹרָבָיו. וְתוֹךְ כַּמָה דַקוֹת כְּבָר עָמַד בְּצִלוֹ שֶׁל עֵץ הַתּוּת הֶעָנֵף שֻׁלְחָן סְעֻדָה גָדוֹל. בִּמְהֵרָה גַם הוֹפִיעוּ עָלָיו כְּלֵי-שֻׁלְחָן, מַפִּיוֹת, כַּדֵי-מַיִם, פִּיתוֹת וְצַלָחוֹת מְלֵאוֹת כָּל טוּב.

“אֲבָל נִימֶר,” קָרְאוּ אֵלָיו חֲבֵרֵינוּ, “מַה זֶה אִתְּךָ? מַה זֶה פִּתְאֹם אַתָּה עוֹרֵךְ לָנוּ אֲרֻחָה?”

“אוֹרְחֵי אַתֶּם וְאֶצְלִי תִּסְעֲדוּ,” הֵשִׁיב לָהֶם נִימֶר.

“אֲבָל נִימֶר,” הִתְעָרֵב חָבֵרְדֹב וּכְבָר הֵחֵל לְנַהֵל אֶת הָעִנְיָנִים, כַּאֲשֶׁר אָהַב. “הֲרֵי אֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים! הֲרֵי בְּעַצְמְךָ אָמַרְתָּ שֶׁאֵין לָנוּ זְמַן! יְהוּדִים,” הוּא פּוֹנֶה אֵלֵינוּ, “יְהוּדִים, זֶה לֹא יִתָּכֵן. בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן קָטָן: שְׁעָתַיִם הַעֲמָסָה, כֵּן? עוֹד שָׁעָה עַד לִשְׁכֶם, כֵּן? וּמִשְׁכֶם הַבַּיְתָה עוֹד שְׁעָתַיִם, כֵּן? וַהֲרֵי זֶה כְּבָר לַיְלָה! לַיְלָה גָמוּר! וְהַסַכָּנָה מְרֻבָּה…”

נִימֶר נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ.

“הַסַכָּנָה אָמְנָם סַכָּנָה הִיא. אֲבָל אַתֶּם אוֹרְחַי עַכְשָׁו. אוֹרְחֵי הַיְקָרִים. תֹּאכְלוּ, תִּתְכַּבְּדוּ, וְאַחַר-כָּךְ תִּהְיוּ שׁוּב קוֹנִים פְּשׁוּטִים. הַבִּיטוּ, כָּל מִשְׁפַּחְתִּי כָּאן,” נִימֶר חִיֵךְ, “וְהַהַעֲמָסָה תִּתְנַהֵל בִּמְהִירוּת. אֲנִי מַבְטִיחַ!…”

כְּתֹם הַסְעֻדָה קָם נִימֶר מִמְקוֹמוֹ, כּוֹס יַיִן בְּיָדוֹ, וְקָרָא:

“לְחַיֵי הַיְהוּדִים – קוֹנֵי הַבַּנָנוֹת!”

כָּל הַמְסֻבִּים מָחֲאוּ לוֹ כַּף בְּהִתְלַהֲבוּת. אַבָּא וְחָבֵרְדֹב דָחֲקוּ בְּחִזְקוּ.

“נוּ, חִזְקוּ, אֱמֹר גַם אַתָּה מַשֶׁהוּ…”

חִזְקוּ סֵרַב וְחָבֵרְדֹב הִפְצִיר בּוֹ בְּלַחַשׁ, חָזוֹר וְהַפְצֵר.

גַם אַבָּא הִצְטָרֵף לַמְבַקְשִׁים. “כֵּן כֵּן חִזְקוּ. אֲמֹר מַשֶׁהוּ, שָׂא אֵיזוֹ בְּרָכָה…”

לְבַסוֹף קָם חֲבֵרֵנוּ חִזְקוּ, נָשָׂא גַם הוּא כּוֹס בְּיָדוֹ, וְקָרָא:

“לְחַיֵי הָעַרְבִים – מוֹכְרֵי הַבַּנָנוֹת!”

הָיְתָה הַסְכָּמָה כְּלָלִית לִדְבָרָיו וּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם נִשְׁמְעוּ.

נִימֶר קָם שׁוּב מִמְקוֹמוֹ, הַכּוֹס בְּיָדוֹ, וְקָרָא בְּקוֹל רָם:

“לְחַיֵי הַיְהוּדִים – מוֹבִילֵי הַבַּנָנוֹת!”

מִיָד קָם אַחֲרָיו חֲבֵרֵנוּ חִזְקוּ וְצָעַק:

“אִלוּ הָיוּ כָּל הָעַרְבִים מוֹכְרֵי בַּנָנוֹת, וְכָל הַיְהוּדִים קוֹנֵי בַּנָנוֹת, לֹא הָיוּ יוֹתֵר צָרוֹת בֵּינֵינוּ…” כָּאן לֹא הִתְאַפֵּק עוֹד נִימֶר, זִנֵק אַל חֲבֵרֵנוּ חִזְקוּ וְנָשַׁק לוֹ עַל פִּיו נְשִׁיקוֹת שִׂמְחָה נִרְגָשׁוֹת, הוֹי הוֹי, סְעֻדָה שְׂמֵחָה הָיְתָה זוֹ, שֶׁכָּמוֹהָ אֵינֶנִי זוֹכֵר…

הָעֲבוֹדָה הִתְנַהֲלָה בְּמֶרֶץ רַב. נִימֶר וְחִזְקוּ עָלוּ אֶל הַמַשָׂאִית לְמַעְלָה, כָּרְכוּ אֶת קְבוּצוֹת הַשְׁתִילִים בְּשַׂקִים, הִרְטִיבוּ אוֹתָן וְהִנִיחוּ אוֹתָן בַּעֲרֵמוֹת מְסֻדָרוֹת זוֹ עַל גַבֵּי זוֹ. אַבָּא וְחָבֵרְדֹב עָמְדוּ מִתַּחַת לַמַשָׂאִית וְהִגִישׁוּ אֶת הַחֲבִילוֹת לְמַעְלָה. וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל נִימֶר וְכָל מְקֹרָבָיו סָחֲבוּ וְעָמְסוּ אֶת הַשְׁתִילִים מִן הַמִשְׁתָּלָה אֶל הַמַשָׂאִית, וְרַק אֲנַחְנוּ, הַיְלָדִים, הִתְרוֹצַצְנוּ מִסָבִיב. טִפַּסְנוּ עַל הַמַשָׂאִית וְהֶחֱלַקְנוּ מִמֶנָה. רָכַבְנוּ עַל עַנְפֵי הַתּוּת, גָּלַשְׁנוּ מֵהֶם כְּמִמַגְלֵשָׁה וְצָפַרְנוּ כִּמְשֻׁגָעִים בַּצוֹפָר. עַד שֶׁחִזְקוּ לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וְקָרָא אֶל אַבָּא:

“אוּלַי תָּשִׂים יָד עַל הַבֵּן שֶׁלְךָ! הוּא עוֹד יִשְׁבֹּר שָׁם מַשֶׁהוּ!”

אֲבָל אֲנִי נִמְלַטְתִּי מִיָד, עִם חֲבֵרַי הָעַרְבִים הַקְטַנִּים אַל חֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל נִימֶר.

“נוּ מַה יְהוּדִים?” מָחָה חָבֵרְדֹב אֶת הַזֵעָה מִמִצְחוֹ, “אֵיךְ כָּתוּב שָׁם: הָאַחַת יָדוֹ עוֹמֶסֶת הַבַּנָנוֹת, וּבַשְׁנִיָה יֹאחֵז אֶת הַשַׂק!…”

וְחִזְקוּ מִמְרוֹמֵי הָאַרְגָז קָרָא אֵלָיו:

“סְמֹךְ עָלֵינוּ חָבֵר דֹב עַמִיחַי! אִם הִגַעְנוּ עַד הֵנָה – נַגִיעַ גַם הַבַּיְתָה!”

גַם כְּשֶׁעָבְדוּ חֲבֵרֵינוּ בְּכָל מִרְצָם וּבְכָל כֹּחָם, וְגַם כְּשֶׁנָטְפָה הַזֵעָה מִמִצְחָם וְהִרְטִיבָה אֶת בִּגְדֵיהֶם, לֹא שָׁכְחוּ אֶת הַדְאָגָה לְדֶרֶךְ הַחֲזָרָה. גַּם הַלַיְלָה הַמִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת הִדְאִיג אוֹתָם. אֲבָל אוֹתִי לֹא הִדְאִיג שׁוּם דָבָר. אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה נִפְלָאָה זֻמְנָה לִי, בְּצָהֳרֵי הָאָבִיב הַזִיוָנִיִים הַלָלוּ, בַּחֲצַר בֵּיתוֹ שֶׁל נִימֶר, בֵּין עֲצֵי הַתּוּת. עַל מַעֲקֵה הַגַגוֹת רָדַפְתִּי כִּמְשֻׁגָע אַחֲרֵי תַּרְנְגוֹלוֹתָיו. גָעִיתִי וּפָעִיתִי כִּמְשֻׁלָּח מוּל הָעִזִים וּמָשַׁכְתִּי עַד לְהַכְאִיב בְּאַלְיוֹת הַכְּבָשִׂים שֶׁבֶּחָצֵר.

הַיְלָדִים הָעַרְבִיִים רָצוּ אַחֲרַי, עָשׂוּ כְּמַעֲשַׂי וָעוֹד הִגְדִילוּ. הֵם שִׁתְּפוּ אֶת עַצְמָם בְּכָל לִבָּם בָּעֲלִיצוּת הַפְּרָאִית הַזוֹ שֶׁנִכְנַסְתִּי לְתוֹכָהּ. הֵם לֹא יָדְעוּ כַּמָה הֵעִיקָה עָלֵי הַנְסִיעָה בְּתוֹךְ שְׁכֶם, וְכַמָה חָשַׁשְׁתִּי בְּתוֹכִי מִן הַדֶרֶךְ חֲזָרָה. רַק יֶלֶד הָיִיתִי אֲבָל אֶת דַּאֲגַת הַמְבֻגָרִים כְּבָר קָלַטְתִּי בִּמְלוֹאָהּ.

הַנָּשִׁים, בְּנוֹת מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל נִימֶר, שֶׁשִׁתְּפוּ עַצְמָן גַם הֵן בַּעֲבוֹדַת הַטְעִינָה, הִשְׁקִיפוּ עָלֵינוּ, הַמִתְפַּרְחֲחִים, וְחִיְכוּ לָהֶן חִיוּךְ צָנוּעַ.

“הַשׁוֹבָבִים!” וַדַאי חָשְׁבוּ לָהֶן בְּלִבָּן, “וּרְאוּ אֶת הַשׁוֹבָב הַיְהוּדִי הַקָטָן: אֵיךְ הִדְבִּיק בְּשׁוֹבְבוּתוֹ אֶת כָּל חֲבֵרָיו…”

סוֹף כָּל סוֹף נִסְתַּיְמָה טְעִינַת הַ“גְרוּטָאָה”. כָּל הַמִשְׁתַּתְּפִים בַּטְעִינָה, יְהוּדִים וְעַרְבִים, נָשִׁים וּנְעָרִים, הָלְכוּ אֶל בּוֹר הַמַיִם שֶׁבַּמִשְׁתָּלָה כְּדֵי לִרְחֹץ יְדֵיהֶם וְלִשְׁטֹף פְּנֵיהֶם שֶׁשָׁפְעוּ זֵעָה. וְאַחַר-כָּךְ, בְּעוֹד הַיָדַיִם לַחוֹת מִן הָרְחִיצָה הֵחֵלָה הַפָּרָשָׁה הַאֲרֻכָּה וְהַמְיַגַעַת שֶׁל הַתּוֹדוֹת וְהַבְּרָכוֹת. לִלְחִיצוֹת הַיָדַיִם לֹא הָיָה סוֹף. וּטְפִיחוֹת הַכָּתֵף נֶעֶרְכוּ בְּעִבְרִית, בְּעַרְבִית וַאֲפִלוּ בְּיִידִישׁ… גַּם אֲנִי נִפְרַדְתִּי מִידִידַי הַקְטַנִּים שֶׁאֲפִלוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם לֹא הִסְפַּקְתִּי לִלְמֹד. בְּאֵיזֶה עֵינַיִם טוֹבוֹת הִבַּטְנוּ נַעַר בְּרֵעֵהוּ. יְדִידַי הַקְטַנִים מִן הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן לִווּ אוֹתָנוּ אַחַר-כָּךְ בִּמְרוּצָתָם כִּבְרַת דֶרֶךְ אֲרֻכָּה. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל אַבָּא וְאוֹתַתִּי אֲלֵיהֶם בְּיָדַי שֶׁיָשׁוּבוּ כְּבָר כִּי הַמֶרְחָק בֶּאֱמֶת נַעֲשָׂה גָדוֹל! אֲבָל הֵם, הַשׁוֹבָבִים, חָשְׁבוּ שֶׁאֲנִי מְנַפְנֵף אֲלֵיהֶם לְאוֹת יְדִידוּת, וְלָכֵן עוֹד הִגְבִּירוּ מְרוּצָתָם וְלֹא הִרְפּוּ מִן הַמַשָׂאִית שֶׁלָנוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה.

הַדֶרֶךְ מִן הַבִּקְעָה אֶל מְבוֹאוֹת הָעִיר שְׁכֶם חָלְפָה לְלֹא תַּקָלוֹת. כְּבָר יָרְדָה הַשֶׁמֶשׁ וְצִלְלֵי הֶהָרִים הִתְאָרְכוּ מְאֹד. מֵאֲחוֹרֵי הַר גְרִזִים וְהַר עֵיבָל מַקְדִימָה לָרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה, בְּשֶׁל חוֹמַת הֶהָרִים הָאַדִירָה הַמִתְנַשֵׂאת מֵעַל לָעִיר. נִימֶר נִרְאָה מֻדְאָג קְצָת. הוּא נִסָה לְהַסְתִּיר זֹאת וְאָמַר:

“יִתָּכֵן שֶׁהָאֲפֵלָה תִּהְיֶה דַוְקָא לְטוֹבָתֵנוּ. אוּלַי לֹא יַבְחִינוּ בָּנוּ שׁוּב, וְנַחֲמֹק כִּלְעֻמַת שֶׁבָּאנוּ.”

אוּלַי לֹא בִּגְלַל עַצְמוֹ אָמַר מַה שֶׁאָמַר. אֶלָא שֶׁרָצָה עַד מְאֹד לְעוֹדֵד אֶת חֲבֵרֵינוּ הַמְדֻכְדָכִים וְהָעֲיֵפִים, שֶׁהַדְאָגָה נִשְׁקְפָה מֵעֵינֵיהֶם.

“אֶת הַיֶלֶד כְּדַאי לְהַסְתִּיר, בְּכָל זֹאת.” אָמַר לְאַבָּא אַחֲרֵי מַחֲשָׁבָה. “כְּדַאי שֶׁיִכָּנֵס בֵּין חֲבִילוֹת הַשְׁתִילִים.”

אַבָּא לֹא אָמַר מִלָה, וְדָחַף אוֹתִי קַלוֹת אֶל בֵּין הַחֲבִילוֹת. לֹא הָיְתָה זוֹ נְעִימוּת גְדוֹלָה, יָכוֹל אֲנִי לְהַבְטִיחַ לָכֶם. הַשַׂקִים הָיוּ לַחִים, הַבֹּץ דָבֵק לְכָל מָקוֹם וַאֲנִי הִתְקַשֵׁיתִי לִמְצֹא לִי פִּנָה שֶׁתִּהְיֶה גַם נְקִיָה וְגַם יְבֵשָׁה.

“שְׁמַע,” אָמַר חָבֵרְדֹב אֶל אַבָּא, “כְּשֶׁאֲסַפֵּר אֶת סִפּוּר הַמַסָע לַחֲבֵרֵינוּ הַנוֹטְעִים מִן הַמְשָׁקִים הַשְׁכֵנִים, אִישׁ לֹא יִרְצֶה לְהַאֲמִין לִי. בֶּאֱמֶת, מַסָע מְטֹרָף…”

“חַכֵּה, חַכֵּה,” חִיֵךְ לוֹ אַבָּא לְעַצְמוֹ, “הַמַסָע עוֹד לֹא נִגְמַר. עוֹד לֹא חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה.”

חָבֵרְדֹב פָּשַׁט יָדָיו לַצְדָדִים כְּדֵי שֶׁהָרוּחַ הַבָּאָה בִּשְׁעַת הַנְסִיעָה תֵּיטִיב לְיַבֵּשׁ אֶת בְּגָדָיו, שֶׁנִרְטְבוּ מִן הַזֵעָה.

“אַתָּה תִּתְקָרֵר,” אָמַר לוֹ אַבָּא, “מוּטָב שֶׁתִּתְעַטֵּף בְּמַשֶׁהוּ.”

"כֵּן כֵּן יְהוּדִים, וַדַאי! עוֹד מְעַט נִתְעַטֵף בְּשַׂקִים! אֵין שׁוּם חֲשָׁשׁ, לֹא נִתְקָרֵר!…

“נוּ, נוּ,” אָמַר אַבָּא, "לֹא צָרִיךְ לְנַפַּח אֶת הָעִנְיָן!

“לֹא,” אָמַר חָבֵרְדֹב, “וַדַאי שֶׁלֹא. רַק שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ אִם הָרְחוֹבוֹת בִּשְׁכֶם פְּנוּיִים. וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ הֵיכָן מִתְקַהֲלִים הַמִתְפָּרְעִים. וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה חַלוֹן תָּעוּף עָלֵינוּ הָאֶבֶן הָרִאשׁוֹנָה…”

“נוּ, נוּ,” אָמַר אַבָּא. “אַל תִּפְתַּח פֶּה, חָבֵרְדֹב, לְכָל הַצָרוֹת. מִישֶׁהוּ עוֹד עָלוּל לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלְךָ…” אֲבָל חָבֵרְדֹב עוֹד לֹא נִרְגַע.

“…אֲנִי בָּאֱמֶת לֹא מֵבִין. אֲנִי מַמָשׁ מִשְׁתּוֹמֵם עַל כָּל הָעִנְיָן. זֶה הֲרֵי לֹא אַחֲרָאִי. הֲרֵי אֵין אִתָּנוּ נֶשֶׁק לַהֲגָנָה וְאֵין שׁוּם דָבָר. אֲפִלוּ מַקְלוֹת לֹא הֵבֵאנוּ אִתָּנוּ…”

“נִימֶר יוֹשֵׁב אִתָּנוּ,” הִזְכִּיר לוֹ אַבָּא.

“כֵּן כֵּן,” רָטַן חָבֵרְדֹב. “נִימֶר, נִימֶר. מָה, הוּא עָשׂוּי מִבֶּטוֹן? הָאֶבֶן לֹא תִּפְגַּע בּוֹ?”

אַבָּא רָאָה וְהִרְגִישׁ שֶׁחָבֵרְדֹב זָקוּק עַכְשָׁו בְּאֹפֶן דָחוּף לִנְזִיפָה קַלָה. לָכֵן הֵרִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ:

“שְׁמַע נָא, חָבֵרְדֹב-עַמִיחַי: אִם נֻכְרַח לְהִתְכּוֹפֵף מִתַּחַת לִמְטַר הָאֲבָנִים – נִתְכּוֹפֵף! וְאִם נֵאָלֵץ לְהֵאָבֵק עִם הַפּוֹרְעִים בַּצִפָּרְנַיִם – נִשְׁלֹף צִפָּרְנַיִם! הָעִקָר…”

לֹא הִסְפִּיק אַבָּא לוֹמַר מַהוּ הָעִקָר – וּבָרָד כָּבֵד שֶׁל אֲבָנִים גְדוֹלוֹת וּקְטַנוֹת נִתַּךְ עָלֵינוּ מִכָּל הַעֲבָרִים. לֹא, לֹא הָיָה שׁוּם סָפֵק קַל שֶׁבַּקַלִים: נִלְכַּדְנוּ בְּמַאֲרָב שֶׁל פּוֹרְעִים עַרְבִים! כָּל כָּךְ רַע נִלְכַּדְנוּ, שֶׁאֲפִלוּ לֹא הִרְגַשְׁנוּ בַּהִתְקַהֲלֻיוֹת, וּבְסִיעוֹת הַפּוֹרְעִים שֶׁאָרְבוּ לָנוּ מִשְׁנֵי צִדֵי הַדֶרֶךְ! וְכִי מִי זֶה אָמַר לָכֶם, שֶׁרַק בְּתוֹךְ שְׁכֶם נֶעֱרָכוֹת הִתְנַפְּלֻיוֹת? אַדְרַבָּא! רָאוּ אוֹתָנוּ: עוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לָרֶדֶת מִדֶרֶךְ הֶעָפָר, וְרַק נָסַעְנוּ כַּמָה צְעָדִים עַל הַכְּבִישׁ, לְכִווּן הַצֹמֶת – וּכְבָר נָפַלְנוּ אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁל מַאֲרָב!

“סַע!” זָעַק נִימֶר אֶל חִזְקוּ, “סַע מַהֵר וְנִמָלֵט!”

אַךְ הַפַּעַם לֹא הוֹעִילָה הַמְהִירוּת. לְפֶתַע נִשְׁמַע קוֹל הִתְנַגְשׁוּת רָם וְצוֹרֵם, וְאַחֲרָיו רַעַשׁ מְמֻשָׁךְ שֶׁל הִתְרַסְקוּת.

"נִתְקַעְנוּ בְּמַחְסוֹם! צָעַק אֵלֵינוּ חִזְקוּ. “אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהֵחָלֵץ!…”

אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי כָּל הַיוֹם בָּא עָלֵינוּ בְּבַת-אַחַת. לְמַצָב בִּישׁ שֶׁכָּזֶה לֹא תֵּאֲרוּ לְעַצְמָם חֲבֵרֵינוּ שֶׁנִקָלַע. וַחֲבֵרֵינוּ אִבְּדוּ בַּתְּחִלָה, בְּמִקְצָת, אֶת עֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם. הַחֲרָדָה לְגוֹרַל הַשְׁתִילִים, לְגוֹרַל הַמַשָׂאִית וּבְעִקָר לְגוֹרַל הַיֶלֶד – שִׁתְּקָה מַמָשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתָּם.

“נוּ, מָה אָמַרְתִּי לָכֶם?” לָחַשׁ חָבֵרְדֹב בַּחֲשָׁשׁ, “הֲרֵי הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם!…”

פרק ששי: לֵיל מָצוֹר.

כָּל מַה שֶׁבָּא עָלֵינוּ, מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע הַנּוֹרָא, שֶׁבּוֹ נָפַלְנוּ וְנִלְכַּדְנוּ בַּמַאֲרָב, וְעַד שֶׁמָצָאתִי אֶת עַצְמִי יוֹשֵׁב, מַרְעִיד כֻּלִי, בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַבָּא, בַּחֲדַר הַיוֹמָנַאי שֶׁל מִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם; כָּל זֶה פָּרַח מִזִכְרוֹנִי וְנֶעְלַם. גַם הַיוֹם, לְאַחַר שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת, אֵינֶנִי יָכוֹל לְהִזָכֵר בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן: מַה בְּדִיוּק קָרָה לָנוּ שָׁם, לְאַחַר הַהִתְנַגְשׁוּת בַּמַחְסוֹם. אֵיךְ עָבְרוּ עָלֵינוּ הָרְגָעִים הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר הַהֶלֶם. מִי הוּא שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹן, מִי הוּא שֶׁהֵבִין רִאשׁוֹן מַה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לְהַצִיל אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְאֵיךְ הִתְנַהֲלָה פְּעֻלַת הַחִלוּץ הַמִיָדִית. אֲנִי זוֹכֵר רַק שֶׁרַצְתִּי עִם אַבָּא, נֶאֱחַזְתִּי הֵיטֵב בְּכַפּוֹתָיו, בְּאֵיזֶה מִשְׁעוֹל צַר וְחָשׁוּךְ וּמָלֵא טְרָשִׁים. מֵאֲחוֹרֵינוּ, מִן הַמָקוֹם שֶׁנִשְׁאֲרָה הַמַשָׂאִית תְּקוּעָה בְּתוֹךְ הַמַחְסוֹם, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁשָׁמַעְתִּי צְעָקוֹת נוֹרָאוֹת וּצְוָחוֹת אֲיֻמוֹת. מִישֶׁהוּ שֶׁלֹא הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלוֹ שָׁאַג שָׁם בְּכָל גְרוֹנוֹ בְּלָשׁוֹן לֹא מוּבֶנֶת. נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת דִרְדוּר וּמַפָּץ, וְנֶפֶץ הַזְכוּכִיוֹת הַמִתְבַּקְעוֹת רָדַף אַחֲרֵינוּ עוֹד שָׁעָה אֲרֻכָּה. רַצְתִּי אַחֲרֵי אַבָּא לְלֹא הַפְסָקָה וּלְלֹא כָּל הֲפוּגָה. וַאֲפִלוּ לֹא יָכֹלְתִּי לַעְצֹר לִשְׁנִיָה קַלָה, וְלוֹמַר לוֹ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ:

“דֵי, אַבָּא, אֲנִי לֹא יָכוֹל יוֹתֵר! אֲנִי עָיֵף נוֹרָא!…”

פִּתְאֹם חָטַף אוֹתִי אַבָּא, כְּאִלוּ הִרְגִּישׁ שֶׁאָפְסוּ כֹּחוֹתַי, וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו. וְתוֹךְ כְּדֵי רִיצָה מְהִירָה הֶעְמִיס אוֹתִי עַל שִׁכְמוֹ, מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹהֵג לְהַעְמִיס אוֹתִי בַּקִבּוּץ, בְּלֵילוֹת גֶשֶׁם וְסוּפָה, כְּשֶׁהָיָה לוֹקְחֵנִי אֶל בֵּית הַיְלָדִים.

“שׁוּם דָבָר, בֵּן, שׁוּם דָבָר. אַל תִּבָּהֵל וְאַל תִּבְכֶּה. אֲנַחְנוּ כְּבָר מַגִיעִים. זֶה כְּבָר קָרוֹב.” כְּאִלוּ שֶׁהֵבַנְתִּי עַל מָה אַבָּא מְדַבֵּר. וּכְאִלוּ שֶׁיָדַעְתִּי בִּכְלָל לְאֵיזֶה מָקוֹם קָרוֹב הוּא מִתְכַּוֵן. וּכְאִלוּ שֶׁבִּכְלָל יָכֹלְתִּי, גַם אִלוּ רָצִיתִי, לִפְרֹץ בִּבְכִי. הַהֶלֶם שֶׁיָרֵד עָלַי, מִיָד עִם תְּקִיפַת הַמְכוֹנִית פָּשׁוּט נָטַל מִמֶנִי אֶת הַבֶּכִי וְאֶת הַצְעָקוֹת וַאֲפִלוּ אֶת כֹּשֶׁר הַדִבּוּר. גַם אַחַר כָּךְ, אַחֲרֵי שֶׁנִצַלְנוּ, אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר יָשַׁבְנוּ בַּחֲדַר הַיוֹמָנַאי, בְּטוּחִים בְּתוֹךְ מִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם, גַם אָז לֹא שָׁב אֵלַי כֹּחַ הַדִבּוּר בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה. עַד שֶׁאַבָּא הֵחֵל מַמָשׁ לִדְאֹג לִי, וְשָׁאַל אוֹתִי:

“מַה קָרָה, בֵּן? אֱמֹר, קָרָה לְךָ מַשֶׁהוּ? הַגֵד, הוֹצֵא כְּבָר מַשֶׁהוּ מִפִּיךָ!…”

וַאֲנִי, אִם לוֹמַר לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, לֹא הִצְלַחְתִּי לְהַגִיד כְּלוּם בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע. הַמִלִים פָּשׁוּט סֵרְבוּ לָצֵאת מִתּוֹךְ פִּי. אֲבָל לְבַסוֹף הִצְלַחְתִּי לִפְלֹט מִתּוֹכִי אֵיזוֹ יְבָבָה קְצָרָה וַחֲנוּקָה, וְאַבָּא נֶאֱנַח בַּהֲקָלָה:

“בָּרוּךְ הַשֵׁם, בָּרוּךְ הַשֵׁם! הוּא לֹא שָׁכַח לְדַבֵּר…”

אַחַר כָּךְ זָכַרְתִּי שֶׁבַּמִשְׁעוֹל הֶחָשׁוּךְ שֶׁבּוֹ רַצְנוּ לֹא נִשְׁמַע כְּלוּם לְבַד מִנְשִׁיפוֹתֵיהֶם טְרוּפוֹת-הַקֶצֶב שֶׁל חֲבֵרֵינוּ הָרָצִים בְּכָל כֹּחָם. אַחַר כָּךְ הִגַעְנוּ לְאֵיזוֹ סִמְטָה וּמִישֶׁהוּ צָעַק פִּתְאֹם:

“לְכָאן, חֶבְרֶה! לְכָאן!…”

לְפֶתַע הָיוּ בָּתִּים קְטַנִים סְבִיבֵנוּ, חַלוֹנוֹת מוּאָרִים מְעַט, וּכְלָבִים הָיוּ מְנַבְּחִים בַּחֲצֵרוֹת. אַבָּא לֹא חָדַל לָרוּץ וּבַחֲשֵׁכָה יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת וּלְהַבְחִין שֶׁלְּפָנָיו רָץ אָדָם אֶחָד, וָעוֹד אֶחָד וָעוֹד אֶחָד… רַק אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁיָשַׁבְנוּ בַּתַּחֲנָה, הִתְבָּרֵר לִי שֶׁכֻּלָם נִצְלוּ. נִימֶר, שׁוּב נִימֶר הוּא שֶׁהִצִיל אֶת הַמַצָב גַם עַכְשָׁו. הוּא הִסְפִּיק עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִתְקָרְבוּ הַפּוֹרְעִים אֶל הַמַשָׂאִית, לִשְׁלֹחַ אֶת חִזְקוּ, לֶאֱסֹף אֶת חָבֵרְדֹב, אֶת אַבָּא וְאוֹתִי, וּלְשַׁלֵחַ אוֹתָנוּ בְּאֵיזֶה שְׁבִיל נִסְתָּר יָשָׁר אֶל סִמְטָאוֹת שְׁכֶם, בַּדֶרֶךְ אֶל תַּחֲנַת-הַמִשְׁטָרָה. אֲנִי יָכוֹל לְתָאֵר לְעַצְמִי אֶת אַבָּא אוֹמֵר בְּשֶׁמֶץ לִגְלוּג אֶל חָבֵרְדֹב:

“וּבְכֵן, חָבֵרְדֹב, מַה דַּעְתְּךָ עַל מוֹרֵה-הַדֶרֶךְ שֶׁלָנוּ? עַרְבִי, מִבְּנֵי הַמָקוֹם?”

אֲנִי זוֹכֵר שֶׁיָשַׁבְתִּי עַל בִּרְכָּיו שֶׁל אַבָּא בְּתַחֲנַת-הַמִשְׁטָרָה, וְהֵצַקְתִּי לוֹ בִּשְׁאֵלוֹת:

“וְנִימֶר,” שָׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא, “אֵיךְ נִצֵל נִימֶר?”

“הוֹ, זֶהוּ בֶּאֱמֶת סִפּוּר יָפֶה…” אָמַר לִי אַבָּא וְחִיֵךְ חִיוּךְ רָחָב. “נִימֶר הָיָה בָּחוּר אַמִיץ וְגַם פִּקֵחַ!… הוּא פָּשׁוּט נִשְׁאַר לָשֶׁבֶת בְּתוֹךְ תָּא הַמַשָׂאִית, מִתַּחַת לִבְרַד הָאֲבָנִים, וְהֵחֵל לְהָרִים קוֹל זְוָעוֹת לְעֵבֶר הַמִתְנַפְּלִים. מְטֹרָפִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!… חַסְרֵי מַצְפּוּן שֶׁכְּמוֹתְכֶם!… שׁוֹדְדִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!… הֲרֵי לֹא עַל יְהוּדִים הִתְנַפַּלְתֶּם!… עָלַי, עַל נִימֶר, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל נִימֶר, עַרְבִי כָּשֵׁר וְיָשָׁר מִן הַכְּפָר בֵּית-דָגָ’ן, עָלֵי הִתְנַפַּלְתֶּם!… הַפּוֹרְעִים נִדְהֲמוּ לְרֶגַע, חָדְלוּ מֵרְגִימוֹתֵיהֶם הַפְּרוּעוֹת, וְהִקְשִׁיבוּ לְקוֹלוֹ שֶׁל נִימֶר הַמְנַסֵר בַּחֲשֵׁכָה…”

לֹא הָיְתָה לִי סַבְלָנוּת לְסִפּוּרוֹ הָאָרֹךְ שֶׁל אַבָּא, וַאֲנִי הִתְפָּרַצְתִּי לְתוֹךְ דְבָרָיו:

“כֵּן, כֵּן, אֲבָל אֵיךְ הוּא נִצֵל?”

אַבָּא חִיֵךְ שׁוּב וְהִמְשִׁיךְ בְּסַבְלָנוּת:

“…נִימֶר הִבְחִין שֶׁדְבָרַיו נִשְׁמָעִים, וְלָכֵן חִדֵשׁ קְרִיאוֹתָיו וּבְיֶתֶר חֹזֶק: אֶל הַמִשְׁטָרָה אֶגְרֹר אֶתְכֶם, אֶחָד אֶחָד, אֶמְשֹׁךְ אֶתְכֶם בְּאָזְנֵיכֶם!… רְאוּ מָה עֲשִׂיתֶם לַמְכוֹנִית הַיְקָרָה שֶׁלִי!… רְאוּ מָה עֲשִׂיתֶם לַסְחוֹרָה הַיְקָרָה שֶׁלִי!… פִּצוּיִים אֶדְרֹשׁ מִכֶּם, לֹא תֵּצְאוּ מִיָדִי נְקִיִים!… בְּבֵית-הַדִין אוֹקִיעַ קְלוֹנְכֶם, פּוֹרְעִים חַסְרֵי רֶסֶן!… וְהוּא עוֹד הָלַךְ וְהִגְבִּיר קְרִיאוֹתָיו, הָלַךְ וְצָעַק וְלֹא חָשַׁב כְּלָל לְהַפְסִיק וְלִשְׁתֹּק. חֶשְׁבּוֹנוֹ, חֶשְׁבּוֹן-עָרְמָתוֹ, הָיָה פָּשׁוּט: בְּכָל רֶגַע עֲשׂוּיִים חֲבֵרֵינוּ הַנִמְלָטִים לְהַגִיעַ אֶל תַּחֲנַת-הַמִשְׁטָרָה. מִיָד בְּבוֹאָם יַזְעִיקוּ שָׁם עֶזְרָה. הַמִשְׁטָרָה תְּמַהֵר אֶל הַ”גְרוּטָאָה" הַתְּקוּעָה בְּתוֹךְ הַמַחְסוֹם כְּדֵי לְחַלְצָהּ. וְכָךְ יֵשׁ סִכּוּיִים טוֹבִים שֶׁלַמַשָׂאִית וּלְמִטְעָנָהּ הַיָקָר לֹא יֶאֱרַע דָבָר.

“יָכוֹל אַתָּה לְהַאֲמִין אוֹ שֶׁלֹא לְהַאֲמִין,” הִמְשִׁיךְ אַבָּא וְסִפֵּר, “אֵיךְ שֶׁתִּרְצֶה. אַךְ לֹא עָבְרוּ דַקוֹת מֻעָטוֹת וְקַרְנֵי זַרְקוֹרִים מְגַשְׁשׁוֹת נִרְאוּ מִתְקָרְבוֹת מִצַד הָעִיר. וּלְאַחֲרֵיהֶם נִשְׁמַע גַּם קוֹל טִרְטוּרוֹ הַמַרְעִישׁ שֶׁל מְשֻׁרְיַן הַמִשְׁטָרָה. וּבְעוֹד זְמַן קָצָר נִבְהֲלוּ הַפּוֹרְעִים שֶׁהִתְקַהֲלוּ לְיַד הַמַחְסוֹם וְנִמְלְטוּ. כָּךְ נִצֵל נִימֶר.”

“וְאֵיךְ נִצְלָה הַמַשָׂאִית, אַבָּא?” הִמְשַׁכְתִּי וְשָׁאַלְתִּי אֶת אַבָּא, עַל הַסַפְסָל, בְּתוֹךְ הַתַּחֲנָה.

“אָה, הַמַשָׂאִית! גַם זֶה סִפּוּר יָפֶה! חִזְקוּ, חֲבֵרֵינוּ יְחִזְקִיָהוּ, הוּא שֶׁהִצִיל אֶת הַמַשָׂאִית. הוּא קָפַץ אֶל הַמְשֻׁרְיָן, וּבְקֹשִׁי הִצְלִיחַ לְהַסְבִּיר לַקָצִין הַבְּרִיטִי שֶׁהוּא-הוּא בַּעַל הַמַשָׂאִית הַתְּקוּעָה, שֶׁאוֹתָהּ הֵם יוֹצְאִים לְחַלֵץ… תַּחַת מִשְׁמָר מְשֻׁרְיָן יָרַד חִזְקוּ אֶל הַ”גְרוּטָאָה“, הִתְחַבֵּק קְצָרוֹת עִם נִימֶר שֶׁנִשְׁאַר יוֹשֵׁב בַּתָּא הַמְרֻסָק, קָשַׁר אֶת הַ”גְרוּטָאָה" בִּכְבָלִים, הִדֵק הֵיטֵב, יָשַׁב לְיַד הַהֶגֶה וְנָתַן אוֹת לַקָצִין הַבְּרִיטִי. וְכָכָה, בִּנְסִיעָה אִטִית לְאוֹר הַזַרְקוֹרִים, נִגְרְרָה הַ“גְרוּטָאָה” עַד לְשַׁעַר הַתַּחֲנָה. בָּרְחָבָה שֶׁלִפְנֵי הַמִשְׁטָרָה כְּבָר הָיְתָה הִתְקַהֲלוּת עֲצוּמָה שֶׁל פּוֹרְעִים, שֶׁהֵבִינוּ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן שֶׁבִּלְעָם נִשְׁמַט מִפִּיהֶם…"

“סַפֵּר, אַבָּא, סַפֵּר. מַה קָרָה בָּרְחָבָה, לִפְנֵי הַשַׁעַר?”

“הָאֱמֶת הִיא,” אָמַר אַבָּא, “שֶׁגַם כָאן, לִפְנֵי הַשַׁעַר, קָרָה לָנוּ נֵס. הַפּוֹרְעִים רָאוּ וְהֵבִינוּ שֶׁהַמְכוֹנִית, מְכוֹנִית שֶׁל יְהוּדִים הִיא. וְהַטָעוּת שֶׁהֻטְעוּ קֹדֶם בְּמִתְכַּוֵן – עוֹד הֶעֶלְתָה אֶת חֲמָתָם. וְאָמְנָם פָּצְחוּ מִיָד בְּמַקְהֵלַת-זְוָעוֹת: יַהוּד! יַהוּד! הָרְגִימָה הִתְחַדְשָׁה בִּמְלוֹא עֻזָהּ וְהָרוֹגְמִים כְּבָר לֹא הִבְחִינוּ בֵּין הַמַשָׂאִית לְבֵין מְשֻׁרְיָן הַמִשְׁטָרָה… עַד… עַד שֶׁפָּגְעָה אֶבֶן חַדָה בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל הַקָצִין הַבְּרִיטִי. וְהוּא נִתְקַף בְּחֵמָה עַזָה. הוּא קָפַץ בְּעַצְמוֹ מִן הַמְשֻׁרְיָן, הֵחֵל יוֹרֶה בָּאֲוִיר, מֵעַל רָאשֵׁי הַמִתְפָּרְעִים, וְהִזְעִיק תִּגְבֹּרֶת מִן הַמִשְׁטָרָה. הַפּוֹרְעִים לֹא הִשְׁתַּהוּ יוֹתֵר מִדַי… רַק הֵרִיחוּ יְרִיוֹת, וּמִיָד פִּנוּ אֶת הַדֶרֶךְ וְהִסְתַּלְּקוּ…”

וּבְכֵן שׁוֹאֲלִים אַתֶּם וַדַאי מַה יִהְיֶה עָלֵינוּ עַכְשָׁו? אֵיךְ נֵחָלֵץ מִן הַצָרָה הַצְרוּרָה הַזוֹ, שֶׁנִתְרַגְשָׁה וּבָאָה עָלֵינוּ פִּתְאֹם? כֵּיוָן שֶׁחֲבֵרֵינוּ נָחִים עַכְשָׁו מִן הָרִיצָה הַמְטֹרֶפֶת, וְכֵיוָן שֶׁהֵם יְכוֹלִים לָשֶׁבֶת בְּשַׁלְוָה בְּחָסוּת הַמִשְׁטָרָה, הָבָה נִרְאֶה מַהוּ מַצָבֵנוּ עַכְשָׁו. הַ“גְרוּטָאָה” חוֹסָה לְבֶטַח בְּתוֹךְ חֲצַר הַמִשְׁטָרָה. הַגָדֵר גְבוֹהָה וּשְׁמוּרָה הֵיטֵב בִּידֵי הַשׁוֹטְרִים. וּמִלְבַד שְׁמָשׁוֹת מְרֻסָקוֹת וְעוֹד פְּגִיעוֹת וְחַבָּלוֹת קַלוֹת בְּמִכְסֶה הַמָנוֹעַ, בַּגַלְגַלִים וּבַפַּנָסִים – הֲרֵי הִיא שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה. עוֹמֶדֶת לָהּ כְּסוּס מֵרוֹץ שֶׁהֶחֱלִיק וְנָפַל בְּשֶׁטֶף מְרוּצָתוֹ, אֲבָל הִתְאוֹשֵׁשׁ כְּבָר וַהֲרֵיהוּ מוּכָן לְהַמְשִׁיךְ בַּמֵרוֹץ עַד הַנִצָחוֹן. וְחִזְקוּ, מֶה עָשָׂה חִזְקוּ? מִיָד כְּשֶׁהִצְלִיחַ לְהַבְרִיחַ אֶת הַ“גְרוּטָאָה” לְתוֹךְ הֶחָצֵר, יָרַד וּבָדַק אֶת נְזָקֶיהָ. הַפְּגָעִים לֹא הָיוּ נוֹרָאִים.

“הִיא תִּחְיֶה,” אָמַר חִזְקוּ. “אַתֶּם יְכוֹלִים לִסְמֹךְ עָלֶיהָ. סוּסָה חֲזָקָה הִיא זוֹ וְגַם אַמִיצָה מְאֹד…” הוּא הִקְפִּיד וּבָדַק בִּקְרָבֶיהָ. מַה מַצַב הַמַיִם בַּמָנוֹעַ, מַה מַצַב הַשֶׁמֶן וּמָה עִם מְכַל הַדֶלֶק. הַכֹּל הָיָה כַּשׁוּרָה. אִם לֹא יִשְׁתּוֹלְלוּ הַפּוֹרְעִים שֶׁבַּחוּץ יוֹתֵר מִדַי, וְאִם לֹא יַעֲלוּ בְּדַעְתָּם לִשְׁלֹחַ פְּנִימָה אֲבוּקוֹת בּוֹעֲרוֹת, חַס וְחָלִילָה, הֲרֵי שֶׁתַּעֲבֹר הַ“גְרוּטָאָה” אֶת הַלַיְלָה בְּשָׁלוֹם.

“הִיא סוּסָה מְנֻסָה,” אָמַר חִזְקוּ וְלִטֵף אֶת פַּנָסֶיהָ. “כְּבָר עָבְרוּ עָלֶיהָ לֵילוֹת קָשִׁים מֵאֵלֶה…”

בִּפְנִים, עַל הַסַפְסָל, קָרָה מַשֶׁהוּ לְאַבָּא שֶׁלִי. הוּא קָפַץ מֵעַל הַסַפְסָל שֶׁעָלָיו שָׁכַב, נֶעֱמַד בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר הַקָּטָן, מַמָשׁ מִתַּחַת לִמְנוֹרַת הַחַשְׁמַל הַחֲשׂוּפָה וְצָעַק:

“מָה אֲנַחְנוּ שׁוֹכְבִים פֹּה וּמְיַלְלִים? מָה אֲנַחְנוּ שְׂרוּעִים כָּאן עַל הַסַפְסָלִים וּמִתְלוֹנְנִים? מַזָל גָדוֹל יֵשׁ לָנוּ, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, מַזָל נָדִיר!…”

"חָבֵרְדֹב נָשָׂא אֵלָיו עֵינַיִם מֻפְתָּעוֹת. מַה קָרָה לוֹ לְאַבָּא שֶׁלִי? מֶה עָקַץ אוֹתוֹ פִּתְאֹם, שֶׁהוּא קָם לוֹ בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה, בְּאֶמְצַע הַמָצוֹר, לִנְאֹם נְאוּמִים חוֹצְבֵי לֶהָבוֹת?

“… אִם נִצְטָרֵךְ לִשְׁכַּב כָּל הַלַיְלָה עַל הַסַפְסָלִים בְּתַחֲנַת הַמִשְׁטָרָה – אָז נִשְׁכַּב!… וְאִם לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה אֶלָא לְהִשָׁאֵר בַּחֲצַר-הַמִשְׁטָרָה גַם מָחָר – אָז נִשָׁאֵר!… אֲפִלוּ יוֹמַיִם, אֲפִלוּ שָׁבוּעַ אִם נִצְטָרֵךְ!… מַה לָנוּ הַבְּכִיוֹת הַלָלוּ? מַזָל עָצוּם, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם. אֲבָל אַתֶּם אֲפִלוּ לֹא תּוֹפְסִים זֹאת!… תַּחְשְׁבוּ רֶגַע: יְהוּדִים, בַּלַיְלָה, בִּשְׁכֶם, עִם מַשָׂאִית שֶׁל בַּנָנוֹת!… אִם נִצְטָרֵךְ לְהָגֵן עַל הַבַּנָנוֹת בְּשִׁנֵינוּ – אָז נִנְשֹׁךְ!… הָעִקָר…” אַבָּא לֹא הִסְפִּיק לְהַגִיד גַם עַכְשָׁו מַהוּ הָעִקָר. הוּא הָיָה נִרְגָשׁ מְאֹד מִדְבָרָיו, וְלֹא יָכֹל לַחֲזֹר וּלְהִשְׂתָּרֵעַ עַל סַפְסַל הָעֵץ הַנֻקְשֶׁה. הוּא נִגַשׁ אֵלַי, הֱרִימַנִי מֵעַל הַסַפְסָל, הוֹשִׁיבַנִי עַל בִּרְכָּיו, וְהֵחֵל לְדַבֵּר אֵלַי בְּשֶׁקֶט.

“יוֹם יָבוֹא, בְּנִי, וְהַמַרְאוֹת הַלָלוּ יַחְזְרוּ אֵלֶיךָ פִּתְאֹם וּבְכֹחַ. פִּתְאֹם תִּזָכֵר בְּתַחֲנַת הַמִשְׁטָרָה בִּשְׁכֶם, בַּחֶדֶר הַמוּאָר, בְּסַפְסְלֵי הָעֵץ הַקָשִׁים. בָּנוּ, הַמְּבֻגָרִים הַשׁוֹכְבִים פֹּה לְצִדְךָ. אָז אוּלַי תִּהְיֶה כְּבָר גָדוֹל וְתוּכַל לְהָבִין מַה שֶׁרָאִיתָ.”

אַבָּא הִפְסִיק. הִרְהוּרָיו גָבְרוּ עָלָיו וְהוּא יָשַׁב, אֲנִי עַל בִּרְכָּיו, וְהַתְּמוּנָה הַהִיא נֶחֱרֶתֶת וְהוֹלֶכֶת לִפְנֵי עֵינֵי הַיֶלֶד שֶׁלִי.

“אַבָּא,” שָׁאַלְתִּי, “מָתַי נַחֲזֹר?”

“עוֹד מְעַט,” אָמַר אַבָּא. “עוֹד מְעַט.”

“הָאֲסַפְסוּף עוֹדוֹ בַּחוּץ, אַבָּא?”

“נִדְמֶה לִי שֶׁהַשׁוֹטְרִים כְּבָר גֵרְשׁוּ אֶת כֻּלָם, בְּנִי.”

“אַבָּא, אַתָּה יוֹדֵעַ, אֲנִי קְצָת מְפַחֵד.”

וְהָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הַיְחִידָה בְּכָל הַמַסָע שֶׁלֹא יָכֹלְתִּי לִכְבֹּשׁ אֶת לְשׁוֹנִי.

“אֵין דָבָר,” אָמַר אַבָּא, “אַתָּה רַק יֶלֶד. אַל תִּשְׁכַּח אֶת הַפַּחַד הַזֶה. זְכֹר אוֹתוֹ יַחַד עִם כָּל מַרְאוֹת הַמַסָע. יוֹם יָבוֹא, בְּנִי, וְאַתָּה כְּבָר תָּבִין הַכֹּל בְּעַצְמְךָ…”

פרק שביעי: הַשִׁיבָה.

לְאַט-לְאַט דָעַךְ קוֹל הָאֲסַפְסוּף הַצָר עָלֵינוּ מִחוּץ לֶחָצֵר. שׁוֹטְרִים אַנְגְלִים וְעַרְבִים הָיוּ נִכְנָסִים מִדֵי כַּמָה דַקוֹת אֶל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ יָשַׁבְנוּ. הָיוּ מְצִיצִים בְּפַרְצוּפֵינוּ, פּוֹלְטִים מַשֶׁהוּ בִּלְשׁוֹנָם, שׁוֹאֲלִים מַשֶׁהוּ, וְחוֹזְרִים וְנֶעְלָמִים. שׁוֹטֵר אַנְגְלִי אֶחָד הֵצִיץ אֵלֵינוּ לְרֶגַע וְנֶעְלַם מִיָד. אֲבָל כַּעֲבֹר רְגָעִים מֻעָטִים שָׁב לְחַדְרֵנוּ וּבְיָדָיו הַפְתָּעָה: כּוֹסוֹת תֵּה לִפְלִיטֵי הַמָצוֹר…

“שְׁתוּ, שְׁתוּ,” אָמַר הַשׁוֹטֵר בִּלְשׁוֹנוֹ. “הַתֵּה חַם וָטוֹב.”

חֲבֵרֵינוּ הֻפְתְּעוּ מְעַט. שׁוֹטֵר אַנְגְלִי וְכוֹסוֹת שֶׁל תֵּה לִיהוּדִים! זֶה לֹא הָיָה מַרְאֶה רָגִיל! אֲבָל כָּל הַתְּמוּנָה לֹא הָיְתָה רְגִילָה. וּמֶה הָיָה כָּאן לְהִתְפַּלֵּא?

אַדְרַבָּא, אִמְרוּ בְּעַצְמְכֶם: הָאֲסַפְסוּף הַצָר עַל חוֹמַת הַמִשְׁטָרָה בְּאֶמְצַע הַלַיְלָה, כְּלוּם הוּא מַחֲזֶה רָגִיל? וּמַשָׂאִית טְעוּנָה בַּנָנוֹת, רְגוּמַת-דְלָתוֹת וּמְנֻפֶּצֶת-שְׁמָשׁוֹת, זֶהוּ מַחֲזֶה רָגִיל? וְיֶלֶד יְהוּדִי קָטָן, בְּתוֹךְ בִּנְיַן מִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם, לְאַחַר חֲצוֹת הַלַיְלָה, כְּלוּם זֶהוּ מַחֲזֶה רָגִיל?

בְּעוֹד חֲבֵרֵינוּ טוֹרְחִים לְהוֹדוֹת לַשׁוֹטֵר הָאַנְגְלִי עַל טוּב לִבּוֹ, חָמַק נִימֶר בַּחֲשַׁאי אֶל הֶחָצֵר. פִּטְפֵּט שָׁם קְצָרוֹת עִם הַזָקִיף וְהִמְשִׁיךְ הָלְאָה, אֶל הַשַׁעַר. הַזָקִיף הַמֻפְקָד עַל הַשַׁעַר הִתִּיר לוֹ לְהָצִיץ מִבַּעַד לַצֹהַר הַקָטָן, דֶרֶךְ שַׁעַר הַבַּרְזֶל הַכָּבֵד, אֶל הָרְחָבָה שֶׁבַּחוּץ. נִימֶר הֵצִיץ וְאַחַר כָּךְ גַּם טִפֵּס וְעָלָה עַל חוֹמַת הֶחָצֵר, מִצִדָהּ הַפְּנִימִי, וְהִשְׁקִיף בִּזְהִירוּת עַל פְּנֵי הָרְחָבָה שֶׁלְמַטָה.

“רַבּוֹתַי, יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּשְׁבִילְכֶם,” אָמַר נִימֶר בְּשׁוּבוֹ לַחֶדֶר. חֲבֵרֵינוּ קָמוּ מִיָד וְאַבָּא גַם מָשַׁךְ בְּיָדִי וֶהֱקִימֵנִי אִתּוֹ.

“הָרְחָבָה כְּבָר כִּמְעַט הִתְרוֹקְנָה,” הִמְשִׁיךְ נִימֶר, “בְּעוֹד זְמַן קָצָר נוּכַל לָצֵאת לַדֶרֶךְ!”

חָבֵרְדֹב לֹא הִסְכִּים לַהַצָעָה.

"חֲבֵרִים! אָמַר בְּתֹקֶף, “אֲנִי מַצִיעַ שֶׁלֹּא נִסְתַּבֵּךְ בְּסִכּוּנֵי-שָׁוְא. נְחַכֶּה עַד הַבֹּקֶר, וְנֵצֵא מִכָּאן בְּשַׁיָרָה, בְּלִוְיַת הַמִשְׁטָרָה הַבְּרִיטִית. אָסוּר לָנוּ לְהִסְתַּכֵּן שׁוּב!”

חִזְקוּ גִחֵךְ לְעַצְמוֹ גִחוּךְ קַל וְאָמַר:

“חָבֵרְדֹב, אַתָּה טוֹעֶה. אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים כָּכָה לְחַכּוֹת שְׁבוּעַיִם. אַתָּה הֲרֵי מַכִּיר אֶת הַמִשְׁטָרָה הַבְּרִיטִית. נִימֶר צוֹדֵק. וְתִסְמְכוּ, הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.”

“לֹא,” הִתְעַקֵּשׁ חָבֵרְדֹב, “זוֹהִי מַמָשׁ הַזְנָחָה! מַמָשׁ חֹסֶר אַחֲרָיוּת! יְהוּדִים, מַה זֶה אִתְּכֶם? הִגַעְנוּ עַד הֵנָה, הַשְׁתִילִים שְׁלֵמִים, עֲמוּסִים עַל הַמְכוֹנִית, אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא נִפְגַע בָּרוּךְ הַשֵׁם, אָז מָה הַחִפָּזוֹן?”

אַבָּא הִתְעָרֵב גַם הוּא וְאָמַר:

“אִם צְרִיכִים לָזוּז – אָז נָזוּז! רֵאשִׁית בִּגְלַל הַבַּנָנוֹת. לַשְׁתִילִים הָרַכִּים הַהַמְתָּנָה הַמְיֻתֶּרֶת הַזוֹ לֹא תּוֹסִיף שׁוּם בְּרִיאוּת. שֵׁנִית בִּגְלַל נִימֶר. הוּא כְּבָר מַסְפִּיק בִּלָה אִתָּנוּ, וְעוֹד לְפָנֵינוּ יוֹם-הַנְטִיעָה. וּשְׁלִישִׁית…”

“כֵּן, מַה שְׁלִישִׁית?” שָׁאַל יְחִזְקִיָהוּ.

“שְׁלִישִׁית…” גִמְגֵם אַבָּא כְּאִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ נוֹחַ לְדַבֵּר, “שְׁלִישִׁית…”

“שְׁלִישִׁית,” אָמַר חִזְקוּ, “בִּגְלַל הַיֶלֶד. נָכוֹן? וְאִם זֶה לֹא נוֹחַ לְךָ, תַּן לִי לְהַגִיד זֹאת. שָׁמַעְתָּ, חָבֵרְדֹב? הַיֶלֶד הוּא גַּם כֵּן נִמוּק, לֹא? וְגַם הָאִמָא שֶׁלוֹ כְּבָר בָּטַח מִשְׁתַּגַעַת מֵרֹב חֲרָדָה…”

חָבֵרְדֹב סֵרַב לְהִכָּנַע:

“אֲנִי מַכִּיר הַרְבֵּה מְשָׁקִים בַּסְבִיבָה,” רָטַן, “וּבְשׁוּם מֶשֶׁק לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁיִהְיֶה דָבָר כָּזֶה. לֹא יְכוֹלִים לְחַכּוֹת עַד הַבֹּקֶר! מַה יִקְרֶה לָהֶם? מַה בּוֹעֵר לָהֶם, מָה?”

חִזְקוּ קָם, חִלֵץ עַצְמוֹתָיו, תִּקֵן בְּגָדָיו וְאָמַר:

“נוּ, חֶבְרֶה, תְּנוּ תּוֹדָה לַמִשְׁטָרָה הַבְּרִיטִית וּלְשׁוֹטְרֶיהָ הָעַרְבִיִים. כָּל הַלַיְלָה הָיוּ אִתָּנוּ. וְלֹא נִכְנְעוּ לֶהָמוֹן הַמוּסָת שֶׁבַּחוּץ, וְלֹא הִסְגִירוּנוּ בְּיָדָם. וְעַכְשָׁו – נִבְרַח מִכָּאן כָּל עוֹד נַפְשֵׁנוּ בָּנוּ.”

נִימֶר כְּבָר רָץ כֹּה וָכֹה, לוֹמַר דִבְרֵי פְּרִידָה וְתוֹדָה לַשׁוֹטְרִים, וּלְהוֹדִיעַ לַזָקִיף שֶׁעַל הַשַׁעַר שֶׁיִתְכּוֹנֵן. וְחִזְקוּ אָמַר “חֲזַק וֶאֱמַץ, נִימֶר! גַם הַפַּעַם נַעֲרִים עֲלֵיהֶם! וְהוּא שָׁלַח לְנִימֶר קְרִיצָה שׁוֹבֵבָה וּבִלְתִּי-מֻסְתֶּרֶת. חֲבֵרֵינוּ הִתְכַּנְסוּ בְּאַחַת הַפִּנוֹת, הִסְתּוֹדְדוּ עִם הַקָצִין וְתִכְנְנוּ תָּכְנִית הִסְתַּלְקוּת מְחֻכֶּמֶת. וְהַתָּכְנִית כָּךְ הָיְתָה: כָּל הַמְכוֹנִיוֹת שֶׁעָמְדוּ בֶּחָצֵר יַתְנִיעוּ מְנוֹעֵיהֶן בְּבַת-אַחַת, יַדְלִיקוּ פַּנָסֵיהֶן וְיִסְתַּדְרוּ כְּאוֹמְרוֹת לָצֵאת בְּשַׁיָרָה לִסְרֹק אֶת הָעִיר. לְאַחַר הַמְהוּמוֹת שֶׁל לֵיל אֶמֶשׁ בָּרוּר הָיָה וּמוּבָן לְכָל תּוֹשָׁבֵי שְׁכֶם שֶׁהַמִשְׁטָרָה לֹא תֵּשֵׁב לָהּ סָתַם כָּכָה, כְּלוּאָה בַּחֲצֵרָהּ. הַ”גְרוּטָאָה" שֶׁלָנוּ תִּצְטָרֵף לַשַׁיָרָה, תִּסַע אִתָּהּ עַד מוֹצָאֵי הָעִיר וְשָׁם תִּפָּרֵד מִמֶנָה וְתִסַע לָהּ לְדַרְכָּהּ, אֶל הַשְׁפֵלָה.

וְכָךְ הָיָה. הַשַׁיָרָה הַמִשְׁטַרְתִּית הִרְעִימָה בְנַהֲמוֹת-מָנוֹעַ, אֲלֻמוֹת-אוֹר שֶׁל זַרְקוֹרִים נִתְּזוּ אֶל הַחֲשֵׁכָה וְשַׁאֲגוֹת הַשׁוֹטְרִים נִסְרוּ בְּדִמְמַת הָעִיר. כְּשֶׁנִפְתַּח הַשַׁעַר וְהַשַׁיָרָה הֵגִיחָה מִתּוֹכוֹ כְּבָר לֹא נִרְאוּ בָּרְחָבָה פּוֹרְעִים. הָרְחָבָה הָיְתָה מְלֵאָה וּמְמֻלָאָה בְּגוּשֵׁי אֲבָנִים, גִזְרִי-עֵצִים, בַּקְבּוּקִים מְנֻפָּצִים, וּזְרוּעָה בִּסְמַרְטוּטִים טְבוּלִים בְּנֵפְט שֶׁהָיוּ מוּעָדִים לְהַצָתָה.

גַם הַפַּעַם הֶעֱרַמְנוּ עֲלֵיהֶם! וּכְשֶׁנִפְרַדְנוּ מִן הַשַׁיָרָה אָמַר אֵלַי אַבָּא:

“נֶחֱלַצְנוּ, בֵּן. הָיָה לָנוּ מַזָל. מַזָל גָדוֹל. וּבַקִבּוּץ וַדַאי שׂוֹרֶרֶת מְתִיחוּת נוֹרָאָה.”

“מֵילָא,” אָמַר חָבֵרְדֹב, “שֶׁרַק נַגִיעַ בְּשָׁלוֹם, וְהַכֹּל כְּבָר יִסְתַּדֵר. אָח, אָח, נִימֶר, זֶה בָּחוּר!…”

אוֹר אָפֹר וְחִוֵר הֵחֵל לְהִתְפַּשֵׁט בַּמִזְרָח, מֵאֲחוֹרֵי הָרֵי שׁוֹמְרוֹן. שְׁעַת הַבֹּקֶר הַמֻקְדֶמֶת הָיְתָה קְרִירָה וְהָרוּחַ שֶׁבָּאָה מוּלֵנוּ עוֹד הוֹסִיפָה עַל הַצִנָה. אֲבָל בַּלְבָבוֹת הָיָה שָׂמֵחַ וְגַם חַם. שִׂמְחַת הַיְשׁוּעָה הִשְׁכִּיחָה אֶת הַכֹּל. וְלִי הַקָטָן גַם לֹא הָיָה בִּכְלָל קַר. כִּי אַבָּא חִבֵּק אוֹתִי בְּחָזְקָה וְחִמֵם אוֹתִי הֵיטֵב.

הַדֶרֶךְ חֲזָרָה חָלְפָה בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה. חִזְקוּ נָהַג כִּמְטֹרָף, כְּשִׁכּוֹר. הוּא הֵרִיץ אֶת הַ“גְרוּטָאָה” בְּכָל כֹּחַ בְּרָגֶיהָ הַחוֹרְקִים וְסָחַט מִמֶנָה אֶת טִפּוֹת נִשְׁמָתָהּ הָאַחֲרוֹנוֹת.

יָכֹלְתִּי עַכְשָׁו לִרְאוֹת אֶת הַדֶרֶךְ הַיָפָה שֶׁלֹא רָאִיתִי אֶתְמוֹל. הָרִים כְּחֻלִים וְיָפִים, חֻרְשׁוֹת זֵיתִים מְצִלוֹת וּכְפָרִים לְבַנְבַּנִים הַתְּלוּיִים לָהֶם בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. בְּשָׁעָה מֻקְדֶמֶת זוֹ שֶׁל הַבֹּקֶר הָיָה הַכְּבִישׁ כִּמְעַט רֵיק. וְאַף עַל פִּי שֶׁעָבְרוּ בּוֹ מִדֵי פַּעַם פַלָחִים אוֹ נוֹסְעִים עִירוֹנִיִים, לֹא הָיָה טַעַם לַחֲשֹׁשׁ וּלְהִסְתַּתֵּר. חָבֵרְדֹב וְאַבָּא יָשְׁבוּ לָהֶם גָבוֹהַּ מֵעַל לַדֹפֶן חִוְרִים וְנִרְגָשִׁים מִלֵיל-הַבַּלָהוֹת שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בְּמִשְׁטֶרֶת שְׁכֶם.

“אָז מָה, חָבֵרְדֹב,” שָׁאַל אַבָּא, “אֶפְשָׁר שׁוּב לָשִׁיר?”

וּשְׁנֵיהֶם פָּצְחוּ שׁוּב בְּשִׁירֵי מוֹלֶדֶת לוֹהֲטִים שֶׁהָרוּחַ נָשְׂאָה אֶת מַנְגִינוֹתֵיהֶם הַרְחֵק אֶל בֵּין הַזֵיתִים. חִזְקוּ גַם הוּא הִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם בְּהִמְהוּמָיו מִתּוֹךְ הַתָּא. וַאֲפִלוּ נִימֶר שֶׁנִמְנֵם לוֹ קְצָת עַל הַמּוֹשָׁב, לְאַחַר הַיְגִיעָה הָרַבָּה שֶׁיָגַע בַּיְמָמָה הָאַחֲרוֹנָה, אֲפִלוּ הוּא הִצְטָרֵף אֶל הַזֶמֶר הַמְשַׂמֵחַ הַזֶה.

לֹא אָרְכָה הַשָׁעָה וְיָצָאנוּ מִתְּחוּמֵי הַר-שׁוֹמְרוֹן, וְעוֹד מְעַט וּכְבָר נִרְאִים גַגוֹת אֲדֻמִים וּפַרְדֵסִים יְרֻקִים שֶׁל יִשׁוּבֵי הַשָׁרוֹן הַיְהוּדִיִים. כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְנוּ הַבַּיְתָה, כָּךְ גָבְרָה הִתְלַהֲבוּתָם שֶׁל חֲבֵרֵינוּ. אַבָּא הוֹשִׁיב אוֹתִי עַל בִּרְכָּיו, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָיְתָה סַכָּנָה גְדוֹלָה בַּדָבָר, כִּי הַ“גְרוּטָאָה” קָפְצָה קְפִיצוֹת-פֶּתַע מְסֻכָּנוֹת, וַאֲנִי הָיִיתִי עָלוּל לְהִזָרֵק פִּתְאֹם וְלִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ אֶל צִדֵי הַדֶרֶךְ; אַף-עַל-פִּי-כֵן תָּפַס בִּי אַבָּא וְהִרְקִיד אוֹתִי עַל בִּרְכָּיו לְפִי קֶצֶב הַזֶמֶר. אֶת הַמִלִים לֹא יָדַעְתִּי אֲבָל רָאִיתִי אֶת הַהִתְלַהֲבוּת וְהִצְטָרַפְתִּי גַם אֲנִי. בֵּין הַשִׁירִים הָיָה אַבָּא מְחַבֵּק אוֹתִי מִתּוֹךְ אֵיזוֹ הִתְרַגְשׁוּת, מַרְאֶה לִי עֵצִים וּבָתִּים שֶׁעָמְדוּ בְּצִדֵי הַכְּבִישׁ, קוֹרֵא בְּאָזְנַי בִּשְׁמוֹת כְּפָרִים וְיִשׁוּבִים וְתוֹקֵעַ לִי בְּחָזְקָה לְתוֹךְ אָזְנִי:

“הַבֵּט, הַבֵּט סְבִיבְךָ. הִסְתַּכֵּל וְאַל תִּשְׁכַּח. זוֹהִי, זוֹהִי אוֹתָהּ אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁאוֹתָהּ בִּקַשְׁתִּי לְהַרְאוֹת לְךָ…” כְּשֶׁהִגַעְנוּ סָמוּךְ לְשַׁעַר הַקִבּוּץ הִשְׁתּוֹלֵל חִזְקוּ לְגַמְרֵי. הוּא הִסִיעַ אֶת הַ“גְרוּטָאָה” בְּזִיגְזָגִים מְשֻׁנִים עַל-פְּנֵי הַכְּבִישׁ. מֵהַקָצֶה הָאֶחָד עַד הַקָצֶה הַשֵׁנִי, וְכִמְעַט שֶׁנִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַתְּעָלָה. הוּא צָפַר בְּצוֹפָר בְּכָל כֹּחוֹ, בְּקֶצֶב שִׁירֵי-הַמוֹלֶדֶת הַשְׂמֵחִים, הֶעֱלָה עָשָׁן, הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת-נִפְצוּצִים מְאַיְמִים מִן הַמַפְלֵט, בִּקְצָרָה: עָשָׂה שָׂמֵחַ!

“חִזְקוּ,” צָעַק אֵלָיו חָבֵרְדֹב מִבַּעַד לַחַלוֹן, “מָה אִתְּךָ? מָה אַתָּה מִשְׁתַּגֵּעַ? אַתָּה רוֹצֶה לַהֲפֹךְ אוֹתָנוּ כָּאן, עַכְשָׁו, אַחֲרֵי כָּל מַה שֶׁעָבַרְנוּ בַּדֶרֶךְ?…”

“סְמֹךְ!” שָׁר לוֹ חִזְקוּ. “יִהְיֶה בְּסֵדֶר. חֲזַק וֶאֱמַץ, חָבֵרְדֹב! מָה אַתָּה אוֹמֵר עָלָיו, נִימֶר?”

לֹא הָיָה טַעַם לְדַבֵּר עִמוֹ. הוּא הָיָה מַמָשׁ בְּגִלוּפִין. מִין שִׂמְחָה כָּזוֹ אָחֲזָה בּוֹ שֶׁהוּא עָזַב יָד אַחַת מֵעַל הַהֶגֶה, חִבֵּק אֶת נִימֶר וַאֲפִלוּ, אוֹי לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה, הִדְבִּיק לְפַרְצוּפוֹ נְשִׁיקוֹת לַחוֹת וּמְצַלְצְלוֹת.

חֲבִילוֹת שְׁתִילֵי הַבַּנָנוֹת הִתְנוֹדְדוּ בְּחָזְקָה אַחַת לְכָאן וְאַחַת לְכָאן, וְלֹא הָיָה חָסֵר הַרְבֵּה שֶׁמֵחֲמַת הַתְּנוּפָה הַיְתֵרָה יִתְרוֹמְמוּ וְיָעוּפוּ מֵעַל לְדֹפֶן הַמַשָׂאִית. אֲבָל אַבָּא אָמַר:

“אִם יָעוּפוּ הַחוּצָה – מֵילָא. אֲבָל מַה יִהְיֶה אִם הֵם יִתְהַפְּכוּ עָלֵינוּ!…”

חָבֵרְדֹב טִפֵּס וְעָלָה מִתּוֹךְ הָאַרְגָז עַל גַג הַ“גְרוּטָאָה”, אָחַז שָׁם בְּאֵיזוֹ יָתֵד וּמָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת אַבָּא וְאוֹתִי.

"בּוֹאוּ הֵנָה! קָרָא אֵלֵינוּ וּמְשָׁכָנוּ בְּבַת אַחַת. “כָּאן לְפָחוֹת לֹא נִדָרֵס מִתַּחַת לַחֲבִילוֹת הַשְׁתִילִים!”

לְהִדָרֵס כַּמוּבָן לֹא נִדְרַסְנוּ. אֲבָל נִרְטַבְנוּ הֵיטֵב מִן הַשַׂקִים הַלַחִים שֶׁהִתְגוֹלְלוּ עָלֵינוּ בְּטַלְטֵלַת הַנְסִיעָה. עַד כְּדֵי כָּךְ נִרְטַבְנוּ, שֶׁאִלוּ הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָנוּ אִמָא וַדַאי הָיְתָה שׁוֹאֶלֶת:

“מַה זֶה, גֶשֶׁם יָרַד בִּשְׁכֶם? אוֹ מָה?”

וַאֲנִי גַם לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת לָהּ. לֵךְ תַּסְבִּיר לְאִמָא שֶׁחִזְקוּ הִשְׁתּוֹלֵל מֵרֹב שִׂמְחָה, וְכִמְעַט הָפַךְ אֶת הַמַשָׂאִית, וּבִגְלַל שִׁכְרוֹן-שְׂשׂוֹנוֹ – נִרְטַבְנוּ כָּל כָּךְ. מַמָשׁ כְּאִלוּ יָצָאנוּ מִתּוֹךְ הַגֶשֶׁם.

כְּשֶׁיָרַדְנוּ מִן הַמַשָׂאִית, רְטֻבִּים וּרְצוּצִים מִן הַנְסִיעָה הַפְּרָאִית וַהֲרוּגִים מִלֵיל הַשִׁמוּרִים שֶׁעָבַר עָלֵינוּ בַּמִשְׁטָרָה, נִגְשָׁה אֵלַי אִמָא וְחִבְּקָה אוֹתִי בְּלִי לוֹמַר מִלָה.

שָׁעָה אֲרֻכָּה חִבְּקָה אוֹתִי אֶל חָזָהּ וְנָשְׁקֶה אוֹתִי עַל רֹאשִׁי נְשִׁיקוֹת חַמוֹת. בַּתְּחִלָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה זֶה אִמָא מִתְרַגֶשֶׁת כָּל כָּךְ. הֲרֵי רַק לַיְלָה אֶחָד נֶעְדַרְתִּי מִן הַבַּיִת. וְגַם הִקְדַמְתִּי כָּל כָּךְ לָשׁוּב. לִשְׂמֹחַ הִיא צְרִיכָה וְלֹא לְהֵעָצֵב! וּמַה לַדְמָעוֹת הַלָלוּ, שֶׁמַתְחִילוֹת לְבַצְבֵּץ לָהֶן בְּזָוִיוֹת עֵינֶיהָ, וְעוֹד מְעַט יְטַפְטְפוּ לָהֶן עַל רֹאשִׁי?

אִמָא הֶעֱבִירָה יָדָהּ עַל עֵינֶיהָ, וְשָׁאֲלָה:

“נוּ, בֵּן, אֵיךְ הָיְתָה אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל? הָיָה מַה לִרְאוֹת? אֱמֹר, בֵּן, רָאִיתָ אוֹתָהּ הֵיטֵב?”

אִמָא כַּנִרְאֶה כְּבָר שָׁמְעָה מַשֶׁהוּ כְּשֶׁעֶמְדָה וְצִפְּתָה לָנוּ בַּחֲרָדָה. בְּוַדַאי הִרְגִּישָׁה שֶׁהַלַיְלָה שֶׁעָבַר עָלֵינוּ לֹא הָיָה לַיְלָה שָׁקֵט. וְאִם הַלַיְלָה הָיָה רַע – הַדֶרֶךְ וַדַאי שֶׁהָיְתָה רָעָה. אַךְ לֹא מִמֶנִי צִפְּתָה אִמָא לִתְשׁוּבָה. וְאָמְנָם גַם לֹא מִמֶנִי בָּאָה הַתְּשׁוּבָה.

“וַדַאי שֶׁהוּא יִזְכֹּר,” אָמַר לָהּ אַבָּא שֶׁהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ, “הוּא יִזְכֹּר הֵיטֵב וְלֹא יִשְׁכַּח. גַם אִם יַעַבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת,” אָמַר אַבָּא כְּמַבִּיט לְמֶרְחַקִים. “הוּא לֹא יִשְׁכַּח אֶת הַמַסָע הַזֶה, לְאֶרֶץ שׁוֹמְרוֹן, בְּלִוְיַת מוֹבִילֵי הַבַּנָנוֹת.”

אִמָא לֹא הוֹסִיפָה לִשְׁאֹל. הִיא רַק הִדְקָה אֶת רֹאשִׁי בְּיָדֶיהָ וּמָשְׁכָה אוֹתִי אַחֲרֶיהָ, אֶל הַחֶדֶר.

“בּוֹא, בֵּן,” אָמְרָה לִי, “אַתָּה כְּבָר עָזַרְתָּ מַסְפִּיק. עַכְשָׁו אַתָּה צָרִיךְ לָנוּחַ.”

הָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ, חָבוּק בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, וּמֵאֲחוֹרַי שָׁמַעְתִּי אֶת אַבָּא קוֹרֵא אֵלַי:

“לֵךְ, לֵךְ עַכְשָׁו עִם אִמָא. בֶּאֱמֶת כְּדַאי שֶׁתָּנוּחַ קְצָת. אַךְ אַל תִּשְׁכַּח: עוֹד מְעַט, תֵּכֶף לְאַחַר אֲרֻחַת-הַבֹּקֶר, אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים אֶל הַנְטִיעָה!…”

המלצות קוראים
תגיות