מֶזֶג הָאֲוִיר עוֹבֵד נֶגְדֵּךְ. אוֹ שֶׁהַיּוֹם

אָרֹךְ מִדַּי וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת

מַצִּיתוֹת אֶת הַכּוֹכָבִים, אוֹ שֶׁהוּא

חֲסַר פְּרוֹפּוֹרְצְיָה, מַחְשִׁיךְ בְּאִבּוֹ,

וְחֶלְזוֹן הַדִּכְדּוּךְ מִזְדַּחֵל אֶל בֵּין

שִׁיטֵי הָעֶרֶב, בֵּינוֹת לַחֲדָשׁוֹת

וּלְקוּרֵי הַתּוֹדָעָה הַדּוֹעֶכֶת.

וְהוּא אֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֵּךְ. מְנַסֶּה אֶת

עֲצַבַּיִךְ, אֶת שִׂכְלֵךְ, מְפַשְׁפֵּשׁ

בְּכֵלַיִךְ, מְחַטֵּט בְּאַמְתַּחְתֵּךְ, בֵּין

תַּמְרוּקַיִךְ וּסְדִינַיִךְ, פּוֹרֵץ אֶל

הַמַּרְתֵּף לִבְחֹש בַּעֲבָרֵךְ, לְלַקֵּט

הוֹכָחוֹת לִפְשָׁעַיִך, לְהִתְגָּרוֹת

בְּתֻרְפָּתֵךְ, לִרְאוֹת בְּחֶרְפָּתֵךְ,

שֶׁתַּצִּיתִי בְּבוּרוּתֵךְ, בְּקֹצֶר הֲבָנָתֵךְ,

אֶת הַפְּתִיל הַקָּצָר וְדָלִיק שֶׁל

נִקְמָתוֹ שֶׁאֵינָהּ נִדְלֵית.

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע: רִמְסִי אֶת

גַּאֲוָתֵךְ, הָנִיחִי לָרוֹדֵף לַעֲמֹד עַל

דָּמֵךְ, לָגֹל אֶת הַסּוֹד מִפִּי בְּאֵרֵךְ,

וְשֶׁחָזוּת הַכּל תִּשְׁתַּקֵּף אֵלָיו

מִתְּהוֹמָיו – בִּדְמוּתוֹ וּבְצֶלֶם פָּנָיו.