דּוּמִיָּה מַחְרִישַׁת אָזְנַיִם מְנַסֶּרֶת

חַדְרֵי לֵבָב. מִישֶׁהוּ חוֹשֵׁב עָלַיִךְ,

בֻּבָּה זְרוּקָה עַתִּיקָה, עֲיֵפָה מִן

הַיּוֹם שֶׁחָלַף?

וְהָעֶרֶב יוֹרֵד בִּיעָף, וְהַחֹשֶךְ

פּוֹרֵשׂ כָּנָף, וְאִישׁ עֲרִירִי שׁוֹכֵב

גַּלְמוּד, חוֹשֵׁב עַל עוֹד יוֹם אָבוּד.

אוּלַי נִתְמַסְטֵל? הוּא מְמַלְמֵל,

וְהִיא: כֵּן… מָה.. (וְשֶׁמָּא בְּכָל

זֹאת יִבְקַע אֵיזֶה צְלִיל? אוּלַי

אֵיזֶה קוֹל יִשָּׁמַע?)

וּלְאֵיזֶה גִּלּוּי הוּא עוֹד מְצַפֶּה,

וְהִיא – לְאֵיזֶה נֵס?

בֻּבָּה עַתִּיקָה מוּבֶסֶת,

אִישׁ שָׁקֵט מְכֻנָּס.

וְשֶׁקֶט.

וְהַס.