לְאָן אוֹלִיךְ אֶת הַחֲרָטָה שֶׁמַּכָּה עַל

הַחֵטְא, שֶׁמְּתוֹפֶפֶת עַל הַחֵטְא

וּמִתְנַפֶּלֶת עָלָיו בְּאֶגְרוֹפִים וְהוֹלֶמֶת

בְּפַטִּישִׁים לַהֲרֹס אֶת הַחֵטְא,

לְהַחְטִיאוֹ עַל עַצְמוֹ, לְהִתְחַטֵּא בּוֹ

עַד שֶׁיִּרְזֶה וְיִכְחַשׁ, עַד שֶׁיִּהְיֶה

אָנוֹרֶקְסִי, עַד שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ וְיֶחְדַּל לִהְיוֹת

סֶקְסִי, עַד שֶׁיֶחְטָא אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת

וְלֹא יִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ גַּם כֶּתֶם קָטָן שֶׁל

חֵטְא, עַד שֶׁלֹּא יִוָּתֵר מִמֶּנּוּ זֵכֶר.

עַד שֶׁיִּהְיֶה מֵת.

הַחֲרָטָה הָעֲלוּקָה, הַמְּכוּרָה לִי

כִּמְסֻמֶּמֶת, שֶׁכְּשֶׁאֲנִי מְגָרֶשֶׁת אוֹתָהּ

מֵהַדֶּלֶת לְהָנִיחַ קְצָת לַנֶּפֶשׁ,

מְטַאטְאָה אוֹתָהּ בִּצְרָחוֹת כְּמוֹ רֶפֶשׁ,

מְחָרֶפֶת וּמְקַלֶּלֶת וּמַשְׁפִּילָה

וּמוֹתִירָה אוֹתָהּ עַל הַמִּפְתָּן מוּבֶסֶת

וּמְדַמֶּמֶת – חוֹזֶרֶת הַנִּמְאֶסֶת, בְּלִי

בּוּשָׁה, לְהוֹפִיעַ בַּחַלּוֹן אוֹ בַּחֲלוֹם.

הַחֲרָטָה, הַחֲרָטָה, לְאָן אוֹלִיךְ אוֹתָהּ

כְּשֶׁהַגּוֹלֵל נִסְתָּם וְאֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין

לְהָשִׁיב לְעוֹלָם.