אֵיךְ קוֹרֶה שֶׁלִּסְתָם רוּחַ עַרְבִית

נוֹשֶׁבֶת הִיא מוֹצֵאת אֶת עַצְמָהּ

חוֹשֶׁבֶת עַל הַפַּרְצוּף שֶׁהָיָה לְחַיֶּיהָ,

וְקוֹדַחַת בְּמוֹחָהּ לְגַלּוֹת נִיצוֹץ זְכוּת

מִבַּעַד לַהֲרִיסוֹת עֲבָרָהּ, אֲפִלּוּ זוֹ

רְעוּת רוּחַ אוֹ תַּעְתּוּעַ שֶׁל תִּקְוָה,

שֶׁהַמְּעֻוָּת רָאוּי לִתְקֹן.

וְאָז, כְּשֶׁהַבָּרוֹמֶטֶר הַיּוֹמִי הַמּוֹדֵד

אֶת סַעֲרַת נַפְשָׁהּ מוֹרֶה עַל

פְּרִיעוּת קָשָׁה שֶׁל הָרוּחַ הָרָעָה

שֶׁעוֹלָה וְעוֹלָה, כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם

מִסְתַּחְרֵר סְבִיבָהּ וְהִיא, בֻּבָּה

מְמֻכֶּנֶת, תּוֹעָה כִּמְסֻמֶּמֶת, כּוֹשֶׁלֶת

נִדְהֶמֶת, כְּשֶׁכְּבָר הִתְאַבְּדָה בָּהּ

הָאַהֲבָה וְהִיא נוֹגַחַת בְּרֹאשָׁהּ

בְּשַׁעַר הַחוֹמָה שֶׁל נֻסְחַת הַפֶּלֶא

(פְּשׁוּטָה, בָּרָה, מְאִירָה) לְהֵחָלֵץ

מִן הַכֶּלֶא בְּטֶרֶם פָּנָה יוֹמָהּ –

שׁוֹקֵעַ פִּתְאוֹם הָאָבָק הֶעָכוּר

בְּקַרְקָעִית הַלֵּב, וְהוּא רוֹבֵץ שָׁם,

עֲדַיִן כּוֹאֵב, עַד יַעֲבֹר זַעַם,

עַד שֶׁהָרוּחַ הַטּוֹבָה הַסּוֹבֶבֶת עוֹלָם

וְאוֹתָהּ תָּשׁוּב לָנוּחַ עַל מְקוֹמָהּ,

וְהַסְּעָרָה שֶׁהָפְכָה עָלֶיהָ אֶת

עוֹלָמָהּ שׁוֹכֶכֶת כְּלֹא הָיְתָה.