עַל מְקוֹמִי בָּעוֹלָם אֲנִי מְהַרְהֶרֶת, חֲבֶרְתִּי

אוֹמֶרֶת, וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת מָה אוֹמֶרֶת

הַמִּלָּה מָקוֹם בִּשְׁבִילָהּ. וּבִכְלָל, אֲנִי

תּוֹהָה, מָה יוֹצֵא לָהּ וּלְכֻלָּם מִן

הַחֲתִירָה הַלֹּא-נִלְאֵית לַחֲזָקָה עַל מָקוֹם

בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ הוּא נֶחְשָׁב לְגָבוֹהַּ

בַּסֻּלָּם, כַּאֲשֶׁר, לְאַחַר הַמְתָּנָה לְלֹא

שְׂאֵת שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵעָלֶיהָ יִתְפַּגֵּר אוֹ

יִתְמוֹטֵט, תְּחַפֵּשׂ אֵיזוֹ פִּרְצָה וּתְגַיֵּס אֶת

כָּל מִרְצָהּ לְהֵאָבֵק עַל חֶלְקַת הָאֱלֹהִים

הַקְּטַנָּה. וְאָז מָה?

בְּסוֹפֹו שֶׁל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים,

כְּשֶׁעֲצַבֶּיהָ מְרוּטִים מִן הַמַּאֲמָץ לִמְשֹׁךְ

בַּחוּטִים, צָץ לוֹ שְׁאַפְתָּן צָעִיר וְחָצוּף,

וּבִרְאוֹתוֹ שֶׁצָּפוּף הוּא מַחְלִיט לְפַנּוֹת

אֶת הַבָּמָה, וְשֶׁהַבּוֹסִית הַזְּקֵנָה תָּעוּף.

אַךְ בִּמְקוֹם לְחַכּוֹת שֶׁיִּקְרֶה לָהּ מָה, הוּא

דּוֹחֲפָהּ בְּבוּז שֶׁתָּזוּז.

אָז צוֹבֵט הָאָשָׁם אֶת לִבָּהּ עַל שֶׁיִּחֲלָה

לְאֵיד קוֹדְמָה, וְרַק כְּשֶׁיִּנָּשֵׂא מֵת

בָּאָרוֹן תָּבִין שֶׁאֵין הוּא קָרְבָּן אַחֲרוֹן,

וּכְשֶׁבָּנְתָה עַל אֲסוֹנוֹ לְהִתְמַקֵּם בִּמְעוֹנוֹ

נָפְלָה מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת, וְהַבּוֹר

שֶׁכָּרְתָה לוֹ הָיָה לָהּ לְשַׁחַת.

כִּי מָקוֹם בָּעוֹלָם אֵינוֹ מָה שֶׁנִּרְאֶה,

וְאִישׁ-אִישׁ בְּתוֹרוֹ תּוֹפֵס שֶׁהַמָּקוֹם

שֶׁהוּא מְחַפֵּשׂ הוּא בְּלֵב זוּלָתוֹ, אֵין

בִּלְתּוֹ, וּלְעוֹלָם לֹא יִנְקְפוֹ לִבּוֹ וְלֹא

יָחוּשׁ אָשָׁם אִם יַנִּיחוֹ שָׁלֵם שָׁם.

כִּי לְאַחַר הַכֹּל, לָמָּה תִּשְׁאַף חֲבֶרְתִּי

לְהַשְׁאִיר אַחֲרֶיהָ חוֹתָם, אִם, עַל-אַף

הַכֹּל, הַכֹּל מִמֵּילָא תַּם, וּבִנְקֹף כָּךְ

וְכָךְ שָׁנִים, בְּתֹם תְּקוּפַת הַחֲכִירָה

יְנַשְּׁלָהּ הַמָּקוֹם מִמְּקוֹמָהּ וּבַמָּקוֹם

שֶׁאֵלָיו תַּגִּיעַ אֵין עוֹד מָקוֹם לְהַשָּׂגָה

אוֹ לִתְפִיסָה, לְבַד (אוּלַי) לָאֱמוּנָה

הַתַּמָּה בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה.