אֲנִי מְגַשֶּׁשֶׁת בְּרֶטֶט בְּשִׁירִי, לִמְצֹא בּוֹ
קִפּוֹד עִוֵּר וְקוֹצָנִי שֶׁמְּצַמְצֵם אֶת
עַצְמוֹ מִדַּעַת לִכְדֵי פְּקַעַת קְטַנְטַנָּה
בְּעִתּוֹת שֶׁל סַכָּנָה, לְפִי הַדִּמּוּי שֶׁל
זָ’אק דֶּרִידָה הַמַּשְׁוֶה אֶת הַשִּׁיר
הַמְּהֻרְהָר, הַמְּדַדֶּה, הַנֶּהֱגֶה – לְקִפּוֹד.1
אַךְ עִם כָּל הַכָּבוֹד לַדֶּה-קוֹנְסְטְרוּקְצְיָה,
אֵינִי מְגַלָּה בְּשִׁירִי אוֹתָהּ תּוּגַת קִפּוֹד
הַמְּהַלֵּךְ סוּמָא בַּצִּיָּה אוֹ בַּגִּנָּה וְהוּא
אָחוּז אֵימָה מִן הֶעָלוּל לָעוּט עָלָיו מִן
הַפִּנָּה בָּאֹפֶל, אוֹ מִשֹּׁד בַּצָּהֳרַיִם,
אֶלָּא אִם כֵּן אֲחַפֵּשׂ בֵּין הַשִּׁיטִין, בֵּין
חָמְרֵי הַגֶּלֶם הַסְּמוּיִּים שֶׁהוּמְרוּ בְּשִׁיר.
הַאִם אֲגַלֶּה שָׁם לְבַסּוֹף אֶת חֶרְדַּת
הַקִּפּוֹד אֵצֶל בַּעַל הַדִּמּוּי עַצְמוֹ,
שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הַכִּירַיִם עָטוּי אֲפֹר-
הַסְוָאָה, מִתְחַזֶּה לְבַעַל בְּרִית,
וְאָחוּז תַּאֲוָה לְהַחֲיוֹת הוּא יוֹצֵא מֵמִית
וְצוֹפֶה בַּבָּאוֹת, מְצַפֶּה לְאוֹת לְהָגִיחַ מִן
הַמַּאֲרָב, עָרוּךְ לַקְּרָב, לִירוֹת בַּשָּׁר אֶת
חִצֵּי קִפּוֹדוֹ, לִדְקֹר אֶת הַשִּׁיר עַד זוֹב
דָּם, לְרַסְּקוֹ בְּדָם קַר עַד שֶׁיֶּחְרַב וּלְאַמֵּץ
לְעַצְמוֹ אֶת סוֹדוֹ הַסָּמוּי, שְׂעָרוֹ שֶׁסָּמַר,
בַּת-קוֹל שֶׁל צְלִיל, הֵד כִּסּוּפָיו
שֶׁנִּכְלְאוּ בְּחַי-בַּר מְכֻדְרָר עִם עֵינַיִם
לֵאוֹת, בְּסַד הַמִּלָּה הַקָּרָה, הַזָּרָה,
כְּשֶׁשִּׁירוֹ הַמְּפַרְפֵּר שֶׁל הַשָּׁר צוֹנֵחַ
לְרַגְלָיו כִּפְרִי מְרֻסָּק אַךְ בָּשֵׁל, מְזֻמָּן
לְהִשְׁתַּכְפֵּל בְּקִפּוֹד מְעֻבָּד, עֲדַיִן
מְצֻמְרָר וּמְפֻחָד וְאָכוּל חֲשָׁשׁ,
אַךְ מַרְאֵהוּ הַמְּאֻשָּׁשׁ (שֶׁל הַפִילוֹסוֹף)
מֵעִיד עָלָיו כִּי הַשִּׁיר הַמְּשֻׁחְזָר-לְמוּטָב
הֶעֱנִיק לוֹ סוֹף-סוֹף אֶת טַעַם חַיָּיו.
-
ר‘ ז’אק דרידה ומיכל גוברין, גוף תפילה, הקיבוץ המאוחד. ↩