יִִלְלַת הַכְּלָבִים

לִי סָחָה בַלֵּילוֹת

עַל חֳרָבוֹת אֲבֵלוֹת

וּנְעוּרִים כָּבִים.

צִלְלֵי שַׁחֶפֶת זָרִים,

כְּאֶצְבָּעוֹת צְנוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת,

כִּבּוּ שְׂרִידֵי הַמְּאוֹרוֹת,

גַּם יִכְרוּ לִי קְבָרִים.

וְיָדָעְתִּי:

סְתָוִים כֵּהִים, פְּרוּעֵי רָאשִׁים,

אֵלַי כְּבָר נִגָּשִׁים

וְהֵמָּה מִפְלָטִי.

וְשׁוֹתְקִים, חִדְלֵי נְחָמָה,

יַעַבְרוּ יָמִים אַחַר יָמִים.

אַךְ עַל גַּבִּי תִכְבַּד הַשְּׁמָמָה,

תִּכְבַּד לְעוֹלָמִים. —

וינה, 17.8.1916 ברוידס

*