כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךָ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.

אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵּעוֹר וְתֵבְךְּ".

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמָיִךְ.

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

וינה, 4.8.1917

*