לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים

צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי –

אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.

אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, –

הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,

וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצֻרִים,

תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.

דַרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.

כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה

שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֵּיךָ,

כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים

אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.

אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,

אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. –

וינה, 13.8.1918

*