כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים

נִרְקַם הַמָּטָר

בְּחוּץ אָפֹר.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת נִצְּבוּ נְטָפִים

וְצוֹפִים אֶל הֶחָדֶר.

אָדָם נִשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְחָשׁ: “לֵיל סְתָו יָבֹא”.

וּבַחֲדָרִים כֵּהִים,

רְוֵי שִׁמָּמוֹן נוֹשָׁן,

יוֹשְׁבוֹת בְּתוּלוֹת אֵצֶל אִמּוֹתֵיהֶן

וְתַחֲרֵשְׁנָה:

“הוֹלְכִים, הוֹלְכִים הַנְּעוּרִים”.

[1918–1916?]

*