אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ
חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאי
שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.
בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת
אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,
עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְּקַטֵּר
וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים
יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.
דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט
וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.
מִמֶּרְחָק נִשְׁלָח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ –
הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.
בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,
אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, –
כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ
לָנֶצַח.
[וינה, 4.10.1919]
*